סוד האושר בנישואין

היום הזה שנקרא טו באב ובמיוחד שבמרכז העניין עומד הנושא החשוב הזה נישואין של אושר. אז יש לי שמחה גדולה לבוא לכאן. ע"פ המסורת ביהדות פותחים בשבחה של אכסניה. ראשית אנו נמצאים בבית הכנסת הגדול של תל אביב העיר הראשונה במדינת ישראל המתחדשת שיש לה היסטוריה חשובה. בכניסתי בעלותי במדרגות ראיתי תל אביב אחת ואני מוצא כאן תל אביב אחרת. זכה ידיד הרב זמיר כהן שליט"א שיסד ארגון בשם "הידברות". אין צל של ספק שההידברות בעם תגרום לכך שהפערים הגדולים הללו שאנו עדים להם יצטמצמו ונרגיש יותר ויותר מחוברים זה לזה. ההידברות פירושה לדבר אל וגם לשמוע גם ממי שמדבר אליך.אבל בימינו שלנו הערך הזה של לשמוע ולהשמיע הולך ונשחק. ואני מברך מאוד את ידידי הרב זמיר כהן שהשכיל שבמפגשים שהוא מקיים יש ערך להידברות לשמוע ולהשמיע.

אנחנו נמצאים בעידן דמוקרטי אשר מקדש את זכות הדיבור של האדם אבל לצערנו הרב דורינו טרם השכיל לגרום לכך שלא רק יש זכות לאדם לדבר אלא יש עליו חובה לשמוע. כי אם אנחנו רק מדברים ולא שומעים אז אין חברה אין התחברות ורק אם אחד מדבר והשני שומע ולאחר מכן ההיפך כשיש הבנה ומגמה לברר את נקודות האמת האמת מחברת בין בני אדם. ואז יש התחברות של אמת, חברה של אמת. אבל אם יש רק זכות דיבור כמו למשל בכנסת, אז כל אחד בא עם עמדות מקובעות ולא תמיד יש הידברות אמיתית, וברוב המיקרים שיש רב שיח אז מגיעים לשיח של חרשים כי כל אחד מדבר מה שהוא רוצה לדבר ולא מתוך פיקחות לשמוע את השני ולברר וללבן את האמת. זה פתיח חשוב מאוד להבנת נושא הזוגיות והנישואין. אם רוצים נישואין של אושר יש צורך קודם כל להכיר בערך ההידברות. ההידברות בין הבעל ואישתו ובינה לבין בעלה צריכה לשהיות מתוך לשמוע ולהשמיע, לברר וללבן את הדברים כדי לדעת מהי הדרך העולה בית אל. וזה הסוד שכשיש תקשורת טובה בין בני הזוג היא המביאה לידי נישואין של אושר. אך חלילה להיפך כשאין הידברות טובה בין בני הזוג יש והאושר מתערער באותה זוגיות.

מורי ורבותי, אנחנו חיים בעידן שיש לנו שני תפיסות עולם מרכזיות. התפיסה המערבית המודרנית אשר מתיימרת להיות גבוהה והתפיסה המסורתית היהודית אשר נתפסת כערכאית וישנה. אני רוצה באמצעות הנושא הזה של נישואין של אושר לבוא ולערוך את ההבדל שבין שתי תפיסות עולם אלו. לפנים החברה המערבית המודרנית גם היא דיברה על נישואין של אושר אבל עיננו רואות ולא זר, בתוך עמנו אנו יושבים ואנחנו יודעים שבתוך התרבות המערבית המודרנית התא המשפחתי הולך ותרופף ויותר מדברים על זוגיות מאשר נישואין, כך שהיום החברה המערבית המודרנית היתה מסגננת את הנושא כזוגיות של אושר ולא נישואין של אושר. בעוד שביהדות וזה מה שבאנו לדבר היום מדגישים את המונח נישואין של אושר. יש הבדל עצום מאוד בין זוגיות לבין נישואין וזה משפיע מאוד מאוד על האושר בין בני הזוג. מה ההבדל בין זוגיות לבין נישואין?

הרמב"ם אומר שלפני מתן תורה והיינו בין הגויים עוד לפני שהיינו לעם, כשמה שהיה אלו שבע מצוות בני נח, אם איש ואישה רצו לבוא בקשרי הנישואין ודיברו בינם לבין עצמם והכירו אחד את השני והסכימו לבוא בקשרי הנישואין היה כונסה הבעל לתוך ביתו וכך היו נישואין. ובשעה שהיו רוצים לפרק את החבילה היה מוציאה מביתו וכך נגמרו הנישואין. כלומר שקודם מעמד הר סיני כנראה שבמושגים של היום הם היו הרבה יותר ליברלים והרבה יותר פתוחים. מדוע? מפני שהם אפילו לא הצריכו להירשם בנישואין אזרחיים אצל פרקליט עירוני או אצל שופט כמו שהיו מקובל. אלא הכל היה עניין מאוד פרטי של בני הזוג.

אך במודל של עם ישראל לאחר מתן תורה יש חופה יש אירוסין וניתן תוקף מיוחד של חוזה כתובה ואחריות הדדית מחייבת בין בני הזוג ולאחר מכן מעמד מיוחד של קדושה בין בני הזוג. כשבאותו הזמן לא היה לזה אח ודוגמה במקומות אחרים. רק בתורת ישראל קיים אותו מודל של נישואין שהדור הצעיר בגלל שלא מספיק למד חושב שזה מוסד מסורבל, שצריכים לעשות קידושין, ונישואין. כשמזמינים אותי לערוך חופה וקידושין היום, אומרים לי הזוג הצעיר, אבל הרב, שהכל מהר, שלא ייקח הרבה זמן. אמרתי בסדר, בסדר, יהיה בסדר. כשאני מתחיל ומסביר את ענייני הדברים, אז הם כבר אומרים, תאריך בבקשה ספר לנו עוד. הם כבר טועמים את הטעם. איזה יופי, איזה משמעות יש לכל ברכה לכל העניין. כי הדור הצעיר מנותק, תלוש מהמקורות. הוא איננו מכיר את המשמעות של העניינים האלה. לכן חובה עלינו להבין לעומק את המושגים הללו ואת המודל המיוחד הזה של נישואין בעם ישראל וכיצד הוא ערובה לנישואין של אושר.

והנה, מוריי ורבותיי, כאמור, אצלנו מדברים על נישואין ערכיים יהודיים. בעוד שהתרבות המערבית מדברת יותר על זוגיות של אושר.

בואו ונראה מוריי ורבותיי, מה יכול להביא את האושר? אהבה. השאלה היא, מה היא אהבה? וכיצד מציגים את האהבה? הרבה הרבה מבני דורינו מזהים את האהבה עם אהבה בשרית. עם קרבה אינטימית. או אהבה רגשית. או מה שקוראים לזה, אהבה ממבט ראשון. בעוד שמוריי ורבותיי, תורת ישראל לא הולכת בנתיב הזה. תורת ישראל אומרת, תלכו ותכירו זה את זה ותכירו את המשפחה, ותדעו אם אכן באמת יש דמיון באורחות החיים, בדפוסי התנהגות, בערכים, ביעדים ואז אם אתם הולכים להפוך את מוסד הנישואין לערך ולא לצורך, ואם תבינו שזה מביא אתכם לידי הגשמת ייעוד, אז אתם תהיו מאושרים. אז זאת תהיה אהבה שאיננה תלויה בדבר. שאם בטל דבר בטלה האהבה. זאת תהיה אהבת אמת. אהבה שאי אפשר למסמס אותה ואי אפשר לפגוע בה כלל ועיקר. מה זה נקרא רבותיי יהודיות, להגשים ייעוד, וכיוצא בדברים האלה? בואו ותראו.

בשבע הברכות, אנו נוהגים לברך ברוך אתה ה' מלך העולם שהכל ברא לכבודו. כל מה שהוא ברא בעולם זה לכבודו. אבל אנחנו מוסיפים ואומרים, ברוך אתה ה' מלך העולם יוצר האדם. ואנו מוסיפים ומברכים. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בצלמו. בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בניין הבעד ברוך אתה ה' יוצר האדם. זה נשמע דבר כפול. מדוע פעמיים לברך על היצירה? מוריי ורבותיי, כל מי שעיין בפרק הראשון מעשה בראשית, ממש יעמוד נדהם. הקדוש ברוך הוא ברא את בעלי החיים, זכר ונקבה. זה זכר, זה נקבה, באותו זמן. הם לא נבראו ביחד. רק את האדם הקדוש ברוך הוא ברא את האדם זכר ונקבה בראם אבל כאדם אחד. לא כזכר ונקבה שכבר מרצדים על האדמה כל אחד בפני עצמו. אלא מחוברים. חז"ל אומרים שהם היו גב לגב והקדוש ברוך הוא עשה ניתוח והעמיד אותם מול האדם ואמר לגבר, לך דודי לקראת כלה. אני נותן לך את היוזמה. אתה תיזום. אתה אחראי. אבל אם תיזום ותדע לקראת מי אתה הולך, אנו נאמר לכלה בואי כלה, בואי כלה, כי החיבור ביניכם לא יהיה רק חיבור אינטימי, אלא יעודי. ומה הפירוש שהוא יעודי אשר ברא את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו. האדם נברא בצלם אלוהים. הקדוש ברוך הוא נתן לאדם שכל. הקדוש ברוך הוא נתן לאדם בחירה חופשית. ולכן, אחד המכשירים החשובים ביותר שהאדם באמת יוכל מן הכח אל הפועל, את צלם האלוהים שבו ויוכל להיות בניין עדי עד, שנפשו תהיה בת נצח, מלאכית בעולם האמת לא בעולם השקר שלנו, זה המצוות מעשים טובים. אבל, אחת המצוות העיקריות ביותר שיכולות להבטיח את מימוש האדם מהיותו בהמה מושכלת למלאכית זה הזוגיות, זה הנישואין כדת משה וישראל. כי שניהם נבראו כאחד ושניהם אמורים להגשים זה את זה כדי למנוע, למנוע מהתבהמות של האדם. לא שלו ברמה האישית ולא שלה ברמה האישית. ועל ידי כך שהם שניהם מתחברים מתוך רצון להתקדש, נכון, יש חיי אישות, אבל חיי אישות הם קדושים. לא בהמיים. הם לא חייתיים. הם יעודיים. שתכף נחשוף עוד יעוד מסוים.

ומשום כך, הבני אדם שמתחברים ביחד איש ואישה, שונים לחלוטין מעולם בעלי החיים. בעולם בעלי החיים יש זוגיות בכך שבשעה שהנקבה מיוחמת, אז הוא מתגרה מחזר הזכר, אבל לא יותר. נגמר הקטע הזה, נגמר. אין הורות. אין בעל. אין איש. אין אישה. אין משפחה. יש רק את המשך המין לא יותר. זה עולם החי. זה בעל החיים שלא נבראו בצלמו של בורא עולם. אבל בני אדם שנבראו בצלמו של בורא עולם הם לקראת סיכוי ולקראת סיכון. או שחלילה, חלילה, אם יבחרו להתנהל הכל תוכנית כבקשתך ככל העולה על דעתם מבחינת אבותיהם אז הם יינצלו את השכל כי יש שכל לאדם, כל אדם נברא בצלם ה', אבל הם ניצלו אותו לתעשייה מינית. לתעשייה ממונית. לתעשייה שיטותית. זה עולם של התבהמות ועולם של חייתיות בקרב בני האדם. עם השכל, חכמים המא להרע. התורה יראה מכך. חוששת מפני ניצול השכל שהקדוש ברוך הוא נתן לו לאדם, שאם האדם יתנהל במסגרת תוכנית כבקשתך, ככל העולה על דעתו, ככל העולה על תאוותיו, ללא waze, בלי waze מנחה בלי waze אלוהי מנחה, אז האדם יטעה. האדם יתבלבל. האדם עלול להגיע לבאר שחת. האדם יפסיד את עולם האמת והנצח. הוא יפסיד את היעד של המלאכיות. הוא ישאר בעולם הבהמיות המהלך על שתיים. ואילו רבותיי בתורת ישראל היעד בניין עדי עד, נשמה אלוהית שתעותק מן העולם הזה אל עולם האמת ועולם הנצח. מלאכי. וזה אפשר באמצעות המצוות ובעיקר על ידי נישואין כדת משה וישראל. ומשום כך אנחנו מברכים אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בניין עדי עד, כלומר בני הזוג יודעים אנחנו הולכים לבנות בית בישראל אשר הוא יגרום לכך שגם אני האיש, גם היא האישה שנינו נקדש את חיינו, לא נתבהם. ונוכל להכשיר את עצמנו לבניין עדי עד. זה נקרא ייעודיות. זה נקרא ערכיות.

אבל לא זו אף זו מוריי ורבותיי. אמרתי לכם שמה היא הברכה שכשהחתן מקדש את האישה מה מברכים? ברוך אתה ה' אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על עריות ובמנהגים מסויימים אנחנו אומרים והבדילנו מן העריות  ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקידושין, ברוך אתה ה', מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין. ועונים כל העם אמן. מה יש לעם בכל הקטע הזה? היינו צריכים לומר, ברוך אתה ה' מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לקדש אישה כמו שאנחנו מניחים תפילין, כמו שכל מצווה אחרת, לא, רבותיי. הקידושין הנישואין בישראל הם אינם רק עניין אישי. הקידושין בישראל הם עניין לאומי בנוסף לאישי. הקידושין בישראל יוצרים תא משפחתי מקודש עם עוד תא משפחתי מקודש שביחד נותן לנו עם קודש. ולכן, במרכז, מצוות פרייה ורבייה תוך חינוך הצאצאים למסורת ישראל כדי לבנות עם מקודש, עם לא אלים, עם לא מתירן, עם אשר יש לו בושת פנים, עם גומל חסדים, עם של ערכים, עם שמעמיד במרכז חייו את הייעודיות ואת הערכיות, לא את הקריירה, לא את הכוחניות, לא את ההישגיות, זה עם קודש. וזה תלוי בתא המשפחתי. ומשום כך, מוריי ורבותיי, כשהתא המשפחתי נבנה על בסיס ערכי וייעודי כזה ועוד עם אחריות כל כך גדולה של קידושין ונישואין ושטר כתובה, זה מוסד יציב. זה מוסד רב תכנים. זה לא מוסד רגיל, מוריי ורבותיי. זה לא זוגיות. זה מוסד שיכול להקנות את האושר.

כדי שרבותיי לא נישאר אך ורק בתחום ההיגד היוני, בואו נדגים את העניין. אתם ודאי זוכרים שאברהם אבינו זקן בא בימים ואומר לאליעזר, הנה אני זקן. אני לא רוצה שיצחק ייצא מארץ הקודש. הוא עולה תמימה. הוא קודש קודשים. אבל אני לא רוצה שיתחתן מבנות הארץ. כי בנות הארץ, בנות הכנעני זימתיות, אליליתיות, אכזריות, הן אינן מוסריות. אני רוצה אישה כשרה שיש לה מידות, דרך ארץ, אמונית. לך אל המדינה שממנה באתי. ושם במשפחתי עוד תמצא למרות שגם הם אליליים. וגם שם יש מושחתים. אבל שם אתה עדיין תמצא נשים כשרות בעלות מצוות טובות שהן ערכיות מאוד. הולך לו אליעזר, מגיע רבותיי אל העין, נמצאת שם אישה, ילדה, רבקה, נחלקו הפוסקים בת כמה היא הייתה ואומר לה, הקיני נא מעת מים מכדך. מה אומרת לו רבקה? אומרת לו, שתה אדוני. וגם לגמלך אשאב. מדובר בעשרה גמלים! ואותה רבקה יורדת מלמעלה למטה אל המעיין, שואבת בכד, מעלה כד ונותנת לכל גמל, כל גמל שותה כמה כדים ועוד פעם יורדת ועוד פעם עולה, לא נלאית, עושה את זה בנפש חפצה, אין זאת אלא שמדובר באישה ערכית. אשת חסד. אשת חיל. חרוצה. אומר אליעזר לקדוש ברוך הוא, זו האישה המתאימה ליצחק. הוא עוד לא יודע. אבל הוא אומר, זו האישה המתאימה ליצחק. ואז הוא אומר לה, בת מי את? והיא אומרת לו, ואז הוא רואה שהיא באמת מהמשפחה של אברהם אבינו. הוא אומר לה, היש לך עוד מקום ללין? היא אומרת בוודאי. גם לגמלים יש מקום. תראו איזה אשת חסדים זו. הוא מגיע לשם, מספר את סיפורו ואומר להם אני בא בשביל שידוך, אני בא, אם תסכימו לשלוח את רבקה בשביל יצחק, הוא מספר על יצחק, מספר על אברהם, הם יידעו גם מפי אחרים שאברהם מחולל גדולות ונפלאות באזור על ידי תפיסת עולם אמונית, ערכית, שמו יוצא בכל הארץ, אבל הוא מספר להם על אברהם, על שרה, על יצחק ואז הוא אומר, אתם מוכנים לשחרר את רבקה? אז הם ג'נטלמנים גדולים אומרים בבקשה, בוא נשאל את הנערה. הם היו בטוחים שהיא תגיד, השתגעתם? להיכן אני הולכת? לא מכירה אותו. לא ראיתי אותו. אין פייסבוק. אין איזה משהו שאני יכולה, כלום. איך אוכל ללכת?

היא שומעת רבותיי את הסיפורים על יצחק ועל אברהם, זה מתחבר עם עולמה האישי הערכי כי אשת חיל. והיא אשת חסדים. והיא מתחברת הנה, זו המשפחה שאיתה אני רוצה להתחבר. קרוב לוודאי שיצחק זה חלק בלתי נפרד מהממשפחה כפי שאני שומעת. והיא אומרת, אלך. היא הולכת לקראת סיכון, היא לא מכירה. והם נדהמו. הם היו בטוחים שהיא תגיד לא. והיא הולכת. ואז כשהם מגיעים, הם רואים את הגמלים ואומרת לו, מי זה האיש הזה? אז הוא אומר, זה האיש. היא רואה אותו בהופעתו. איזה ג'נטלמן, זה לא פרחח כמו הסביבה. בלבושו אציל, מדוד, שקול, נפלה על הגמל, לא נפילה דרמטית. אלא  נתנה בדעתה איך היא תהיה על הגמל והוא נמצא שם. היא צריכה ברמה של שיוויון. לוקחת את הצעיף ומתכסה בצעיף כי היא שמעה שערך הצניעות במשפחת אברהם הוא גדול למדי.

והראיה אם תזכרו, אכן כשהמלאכים באו להתארח ושרה עמלה קשות מאוד מאוד כדי להכין את הארוחה, ושואלים את המלאכים את אברהם, איה אשתך? ואומר הנה, באוהל. מדוע היא באוהל? כי היא צנועה כל כבודה בת מלך פנימה. בשבילנו היום, היו אומרים, היא בקרן זווית, היא נידחת. לא כן רבותיי. הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם כל אשר תאמר אלייך שרה בשמה וקולה כי ביצחק יקרא לך זרע. ואמרו חכמים מלמד שאברהם אבינו תפל לשרה בנביאות. כלומר, הצניעות היא לא דוחקת את האישה לקרן זווית, מה שנראה ככה על פניו, היא מעמידה אותה כמי שמכתיבה את הקצב מאחורי הקלעים. כי היא בבית היא שקולה עם הרבה בינה, בינה יתרה ניתנה לאישה.

ומשום כך, מוריי ורבותיי, אמרו לו לחתן, מצא אישה מצא טוב. ראה חיים עם האישה אשר אהבת. לכן, מוריי ורבותיי, שהביני שאני צריך לסיים, נכון? ליל זה, ליל ט"ו באב, בנות ירושלים היו יוצאות רבותיי במחולות ובכרמים והן אומרות בחור, אל תיתן עיניך ביופי. תן עיניך במשפחה. כי שקר החן והבל היופי, אישה יראת השמים היא תתהלל. מה רצו אותן בנות? אם הן צנועות מדוע הן יוצאות לכרמים וחולות? זה היה מפגן נגד הצורה שבה מציגים היום את האישה על בשריותה, על יופיה, על גופנותה, עושים אותה לחפץ. עושים אותה לאמצעי של פרסום. בעוד שהן באות, אנו יוצאות לכרמים ומשדרות לבחורים, אין אנו רוצים בחורים שיגיעו אלינו בגלל נשיותנו. הנשיות זה דבר חשוב, היופי זה דבר חשוב, אבל קודם כל האישיות. תן עיניך במשפחה, תן עיניך בערכים. ומשום כך מוריי ורבותיי, אומרת הגמרא צאנה וראנה בנות ציון, במלך שלמה, בעטרה שעטרה לו אמו, יום חתונתו הוא יום שמחת ליבו, יום חתונתו זה מתן תורה ויום שמחת לבו זה בניין בית המקדש. עלינו לדעת מוריי ורבותיי, הקשר בין איש ובין אישה, מושתת על בסיס תורני זה ביום חתונתו, כמו שהקשר בינינו ובין הקדוש ברוך הוגדר כאילו זה היה ברית נישואין בינינו ובינו, באמצעות התורה שהיא שטר כתובה, זה ברית עולם בינינו שאנחנו מתחייבים להתנהג בקדושה והוא מתחייב לשמור עלינו כעם נצח, עם קודש, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.

אבל, פסגת הקדושה שלנו, אם אנחנו מתחברים האיש והאישה על בסיס תורני, אז פסגת הקדושה, שניהפך להיות למקדש מעט. הבית שבונים הזוג בישראל הוא צריך להיות מקדש מעט. זה שיא השיאים שאנחנו שואפים אליו. זהו בית, זהו תא משפחתי, יציב, בעל תכנים, בעל קדושה, בעל ערכים, בעל ייעוד, והוא המרשם לאהבה. ויביאה יצחק את אותה רבקה האוהלה שרה אמו ואמר לה, הנה, כך אמי התנהגה. במודל הזה. וייקח את רבקה לו לאישה ויאהבה. רק לאחר שהוא ראה שהיא נכנסת במה שנקרא בנעליים הגדולות של אמא שלו, במודל של אמא שלו הערכית והיעודית ויאהבה וינחם יצחק אחר אמו, רק אז הוא התנחם על מות אמו כי אשתו רבקה הפכה להיות לאמו. אין פלא שקשר זה מוריי ורבותיי, עמד במבחן. ארבעים שנה לא נפקדו בזרעה של קיימא. כי עקרה היא והוא מתחנן ובוכה לבורא עולם לנוכח אשתו, אני רוצה רק ממנה, והיא מתפללת, ה', אני רוצה רק ממנו. זו אהבה של אמת. ונפקדו בסופו של דבר. זו אהבה של אמת. זה נישואין שמביאים לידי אושר. נישואין ערכיים ויהודיים.

יזכה אותנו הקדוש ברוך הוא שבליל חמישה עשר באב, שהיום מתייחסים אליו כאל אהבת בשרים, שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו כי אכן נחזור חזרה לעצמנו, למהותנו, לייחודנו, ליעודנו ונזכרה לראות את בניין בית מקדשנו, אמן.