השואל שואל, האם חדר שינה של איש ואשתו חייב במזוזה? ואם כן, ה יש מגבלות לדבר או לא? ובכן, רבנו כתב בפרק שישי מהלכות תפילין ומזוזה שיש 10עשרה תנאים מצטברים שאם כולם כל העשרה תנאים האלה קיימים אז חייבים במזוזה ואם לא אין חייבים במזוזה וזה לשונו בהלכה ראשונה בפרק שישי 10עשרה תנאים יש בבית ואחר כך התחייב הדר בו לעשות לו מזוזה ואם חסר תנאי אחד מהן פטור מןמזוזה ואלו הן שיהיה בו ארבע עמות על ארבע עמות או יותר ושיהיה לו שתי מזוזות ויהיה לו משקוף ותהיה לו תקרה ויהיו לו דלתות ויהיה גובה השער 10עשה טבחים או יותר ויהיה בית חול ויהיה עשוי לדירת אדם ועשוי לדירת כבוד ועשוי לדירת קבע אלה הם עשרה תנאים כפי שאנחנו רואים בעצם כל התנאים קיימים בחדר שינה של איש ואשתו וחייבים שהרי יש בו ארבע עמות על ארבע עמות יש לו שתי מזוזות יש לו משקוף יש לו תקרה יש לו דלתות יש לו גובה השער 10עשרה טפחים זהו בית חול ולא בית קודש זהווא עשוי לדירת אדם זהוא עשוי לדירת קבע אז מה יכולה להיות הסיבה לפתור אותו הוא אולי דירת כבוד דהיינו אולי זה לא בגדרת כבוד אבל כשאנחנו רואים מה מעטה ההלכה בהגדרה של דירת כבוד אנחנו רואים שההלכה מעטת בית הכסה ובית המרחץ בהלכה טסה בית המרחץ ובית התבילה ובת הבורסקי חכיוצא בהן פטורים למזוזה לפי שאינן עשויים לדירת כבוד אז האמנם ניתן להשוות את חדר השינה של איש ואשתו לבית הכסה חס מלהזכיר האם ניתן להשוות את חדר השינה בין איש ואין אשתו לבית מרחץ איזה בסיס להשוואה יש בכלל לבית טבילה איזה בסיס להשוואה יש לבית בורסקל איבוד אורות שזה מסריח איזה בסיס להשוואה יש אין בסיס להשוואה שמה תאמרו בכל זאת הרי בבית התבילה ואת המרחץ להבדיל מבית הכסה שביתסה מסריח, מגעיל, מאוס וביתורסקי מסריח. אז בית המרחץ או בית התבילה מה חסרונם? בגלל שבני אדם עומדים ערומים שם. אז אולי בגלל שאיש ואשתו מקיימים את המצווה באותו באותו חדר, אולי בגלל זה יש מקום לפתור. באמת הבית יוסף בטו יורה דעה סוף סימן רפו הביא לבטים כאלה בדברי חכמי הראשונים האשכנזים אבל בהלכה רבנו מרן לא הביא ואילו הרמה בשולחן ערוך יורי דעה סימן רפו סעיף ב הוא כותב את הדברים הבאים אה הגאה ודווקא אלו כי מרן כתב ב בית התבן בית העצים ובית הבקר חייבים ואם אנשים רוחצות בהם כיוון שעומדות שם ערומות אין כבות שמיים להיות שם מזוזה אומר ארמה הגהה ודווקא אלו אבל חדר ממש אפילו מקום שאיש ואישהי ישנים ומשמשים שם חייב במזוזה ויש מקילין ואומר לבכול מקום שנשים שוכבות פטור ממזוזה. כלומר, גישה מאוד מאוד קיצונית האומרת שמקום שאישה שוכבת שם מחר וזה יסוד או מקור להירורים. לעירורים אם כן אין מקום לקבוע מזוזה שם. אבל גם ארמה לא מאמץ את השיטה הזו אלא הוא אומר ונראה לי במקום שהדלת מבפנים או שוכבים שם סוגרים הדלת ונמצא מזוזה מבחוץ חייב לחולה עלמה כלומר אומר הרמה שתלוי אם רואים את המזוזה מחדר השינה או לא רואים הנה למשל כשנכנסים לחדר השינה אז מטבע הדברים המזוזה היא בצד ימין ואז פותחים את הדלת ונכנסים. יוצא שהמזוזה היא חיצונית לחדר השינה. אלה שנמצאים בחדר השינה לא רואים את המזוזה. אומר הרמה, מאחר ואין מגע של ראייה מתוך חדר השינה אלא מזוזה. אז הם אז אז חדר השינה זה חייב במזוזה כי כאמור אין מגע של עין של ריית עין מתוך הדרש. שינה אלא מזוזה אבל נתאר לעצמנו שיש מעבר לחדר השינה עוד חדר זה נקרא חדר לפנים מחדר וכיוון שהחדר הפנימי יותר מחדר השינה הוא יותר פנימי אזי בעצם נכנסים מחדר השינה לחדר היותר פנימי ואם כן איפה תקבעה מזוזה בצד ימין הנכנס שזה בעצם חיצוני לחדר הפנימי אבל זה בעצם בתוך חדר השינה יש מגע של עין מגע של ראייה מחדר השינה למזוזה הזו לפי הכראת הרמה לא יקבעו מזוזה באותו מקום מחר וזה חדרשנה של איש ואשתו ומאחר במזוזה גלויה לא במובן ששמים את ה פרשה בלי נרתי אלא היא במגע עין של מראית עין מהחדר השינה למזוזה עצמה אז שם לא יקבעו את המזוזה שיטתו המורכבת של הרמה אבל אחר בקשת המחילה אלה הם דברים מאוד מאוד קשים כבר אה כמה מן הפוסקים שדנו בעניין אה שבו את זה להלכות קריאת שמע שם רבנו אמר האם קוראים קריאת שמע בתוך המרחץ ורבנו קבע שאין קוראים קריאת שמע במרחץ למה אין קוראים קריאת שמע במרחץ אז נכון יש שיטה של ראשונים שהרב עסף מאמץ אותה בגלל שהמרחץ יש בו מים חמים ומים חמים הם שואבים את הזוכמה וזה מקום מאוס אבל אין זו שיטת רבנו שרבנו לא חילק בין מרחץ שיש בו מים חמים למרחץ שאין בו מים חמים אלא רבנו קבע יותר בעיקר לגבי דרך ההתנהלות של הבני אדם במרחק המרחק שהוא המקום העיקרי של הרחה והתבילה שם אסור לקרוא קריאת שמע הואיל וכל הזמן ערומים שם ולכן שם אסור לקרוא קריאת שמע לא בגלל זכמה אלא שזה בגלל מקום ערום זה צרוב בתודעה של הבני אדם המקום הזה מקום של ערום ואיך יוכל האדם לקרוא את קריאת שמע לשת את שם השם ורבנו אומר לא תמקע את קריאת שמע אלא כל דבר ודבר שהוא של קודש הנה רבנו אומר בהלכות א קריאת שמע הוא אומר א כשם שאסור לקרות כנגד צועה ומרגליים עד שירחיק כך אסור לקרות כנגד הערבה בזמן שהוא רואה אותה ממש עד שיחזיר פניו אבל גוי או קטן לא יקרק נגד ערבתן ואפילו מחיצה של זכוכית מפסקת וכולי לא זו ההלכה א אלא יש הלכה שבה רבנו אומר שזה לא דווקא קריאת שמע אלא כל דבר שהוא א נושא את שם השם ברכות שכל אלה בתוך המרחץ אסורים הנה רבנו אומר בהלכה א בק ג על מלכות קריאת שמע הוא אומר את הדברים הבאים אין קורים לא בית המרחץ ולא בית הכסה אף על פי שאין בו צועה ולא בבית הקברות ולא בצד המת עצמו ואם הרחיק ארבע עמות מן הקבר או מן המת מותר לקרות וכל מי שקרה במקום שאין קוראן בו חוזר וקורא בתחסה החדש שהוא חן ועדיין לא נשתמש בו, רק יעדו אותו. הזמנה, בדרך כלל, בכל ההלכה, הזמנה לא מלתה היא לפי רבנו, אבל כאן בטח זה בגלל התודעה של הבן אדם, אבל זה חדש, עוד לא השתמשו בו, אז מותר לקרות קריאת שמע כנגדו, אבל לא בתוכו. עד כדי כך כבר מחמירים עליו אפילו שעוד אין בו שום סרחון, עוד לא השתמשו בו אפילו פעם אחת. מרחץ חדש להבדיל בטח זה מותר לקרות בתוכו כי עוד לא השתמשו בו. כי בתודעה של הבן אדם אין מי סות במרחץ כמו בבית החסה ועדיין עוד לא היה ערום היו שני בתים זמן אחד זמן אחד מהם ותחסה ואמר על השני וזה והרי הרי השני ספק אם הזמינו או לא הזמינו לפי כך אין קוראים בו לכתחילה ואם קרה יצא אמר וגם זה הרי שניהם מזומנים והם קוראים בהם חצר המרחץ והוא המקום שבני אדם עומדים בו לבושין מותר לקרות בו קריאת שמ ולא קריאת שמע בלבד אלא כל עניין שהוא מדברי קודש אסור לאומרו בבית המרחץ ובתחסה ואפילו אמרו בלשון חול ולא לאומרו בלבד אלא אפילו להרהר בליבו בדברי תורה בית החסה ובית המרחץ ובמקום התינופת והוא המקום שיש בו צועה אומר רגליים אסור כלומר רבנו אומר בית החסר בגלל המעיסות בית המרחץ בגלל הערום כל דבר ודבר גם ערום זה מאיסות אבל לא מאיסות של סרחון מאיסות של תואבה שכשאדם חושב וצרוב את דעתו בדבר הזה ולכן במקום שכל הזמן נמצאים ערומים זה המקום שאסור לא רק לקרוא קריאת שמע אלא כל דבר של קדושה ברכה פסוק אסור כי זה מקומות מקומות שכל הזמן א א התודעה צרובה בתודעה של ערה בתודעה של ערום ואיך הוא יוכל לשת את שם השם עם דברים שהם עולים לו בראש הם תודעה של ערום הם תודעה של ערבה אבל במקום שהם לבושים בוודאי וודאי שמותר במקום שלפעמים לבושים לפעמים לא לא לבושים גם כן עדיין אין איסור בדבר ולכן כיוון שחדר השינה הוא איננו מקום אשר כל הזמן ערומים אלא פעמים ערומים פעמים לבושים ברוב המקרים לבושים והלו אשר התנגדו להוראה של הפוסקים שחששו לקבוע מזוזה בחדר שינה של איש ואשתו אומרים הרי בדרך כלל גם כאיש ואשתו משמשים הם אנחנו לא מדברים כעת על הפורצים גדר משתמשים בצנאה כמה שיותר בינם ועצמם כשהם חוסים בינם ועצמם ולכן מה מקום לפתור בית כזה ממזוזה או להגבי לקבוע מזוזה גלויה בתוך חדר השנה. כאמור, שיש חדר לפנים מחדר. ובאמת רבותיי, זוהי ההוראה המעשית והאמיתית והמדויקת ביותר שחדרש שינה חייב ומזוזה גם אם יש קשר של עין בין חדר השינה תוך חדר השינה, אלא מזוזה מסיבות אלו או אחרות. אבל התשובה הניצחת, התשובה הניצחת לכל הללו שמפקפקים בדבר הזה. מה? הם עושים עם קריאת שמע של ער של המיטה. הרי כל לילה ולילה בשוכבו על מיטתו הוא קורא קריאת שמע. הוא מברך ברכת המפיל. והרי דין אחד להם דין של קריאת שמע, דין של ברכת המפיל ודין של המזוזה דין אחד להם. זה אותו דבר. הרי הוא מוציא שם שמיים והוא והוא אומר ברכות. ולכן אין צפק שחדר השינה זה לא נקרא דירה שאין בה כבוד אלא יש בו את כל עשרה תנאים והוא חי. במזוזה בכל דבר ועיקר ללא שום מגבלה רבי חוד