מותר לבחור שעומד להתחתן והוא כבר רוצה בימי הספירה לקנות לו את הדברים שהוא חפץ בהם. אם זו חליפה ואם זה לקנות דירה ואם זה כל דבר וכן הכלה האם מותר בי מהספירה לקנות בגדים חדשים מנעלים חדשים בעירה חדשה או לא ולא דווקא חתן אלא כל אדם שנזקק מפעת איזשהיא שמחה פדיון הבן מילה בר מצווה ו יוצא בדברים האלה ולא דווקא בעלי שמחה אלא אפילו בעלי צורך אדם אשר אין לו דירה האם רשאי לקנות דירה ולעבור דירה בימים האלה שנקראים ימי הספירה אדם אשר אין לו בגד הולם בשבת. האם מותר לו לקנות בגד חדש לצורך שבת ואפילו ליום חול לצורך ייצוגי? והתשובות לשאלות הללו כול כולן חיוביות. מותר לחתן ולקנרה לקנות כל הדברים שהם צריכים אותם אפילו שהם חדשים שבחדשים. וכן כל בעלי שמחות כן כל בעלי צרכים ולא דווקא בעלי שמחות מותר להם לקנות בימי הספירה את הדברים האלה וכיוצא בהם כדי להבין את הבסוס להיתר הזה נקדים ונאמר אנו מוצאים בדברי הגאונים ובדברי הראשונים ובדברי האחרונים שבמי ספירת העומר נמנעו מלשאת אישה בגלל שחשבו שזה סימן לא טוב מאחר ובתקופה זו מקובל שמתו תלמידיו של רבי עקיבא במידת הדין מתוחה. כמו כן, במהלך הדורות אומר הטור אור החיים סימן ת ת תפסידג הוסיפו גם כן חלק לכולם שלא להסתפר בימי הספירה. ומרן בסימן תצג כבר מביא את זה גם לעניין הנשואים וגם לעניין התספורת כדבר מובן מאלה ולא רק חלק נעם אלא כולם רק מה הוא מביא מנהגים בעניין הוא והרמה כמו כן התור הביא שנהגו אנשים שלא לעשות מנחה מפסח ועד עצרת משקעת החמה וא וכן גם מרן זוהי כל התורה כולה אם באנו להתבסס על המנהגים אשר כאמור שורשם בימי הגעונים המשכם בימי הראשונים ואחרונים ורבנו לא זכר דבר ולא דבר מחצי מכל הדברים האלה זאת אומרת אפילו שכבר שורשי המנהג הזה במהגאונים לא זכר דבר לא חצי דבר מכל זה. אבל יתרה מזו אנחנו מעיינים בערוך השולחן סימן תצג. אין שום זכר לעניין של איסור קניית דברים. וכן גם במשנה ברורה אין זכר לאיסור קניית דברים. ואם כן איפה? מהיכן בא או נוצר הרקע? לשאלות הללו כי לא לחינם שואלים. אם שואלים בטח יש לזה רקע. ובכן קודם כל מנהגי ההמונים. ב מנהגים שאומצו בחלקם על ידי מי מחכמי ישראל בעיקר חכמי אשכנז. וזה זלג ליהודי ספרד ומתחיל לזרוג גם ליהודי תימן. הנה למשל אצל יהודי תימן בכל התקלים אין שום זכר למנהגים הללו לא ברמת הנישואין ולא ברמת הזפורת ואף על פי כן זה חדר להמון העם ברמת הנישואין מאוחר יותר ניסו להחדיר את המנהג הזה ברמת התספורת ומורי דוד משקי ומחריץ הוא חוצץ נגד זה לפחות לפחות לשמור על כבוד השבת להיכנס כשהם ראויים להיכנס שבת מסופרים ולא בלתי מסופרים אבל כאמור עובדה היא שהעניין של הנישואין חדר גם אל יהודי תימן אבל מעבר לזה אנשים תמיד יודעות הכל ואומרות מהן שרוש לא מתחילים בדבר חדש בימים האלה באמת מצאנו לאחד מחכמי אשכנז יוסף אומץ ספר מנהגים שאומר שמיום ראש חודש אייר ואלך נוהגים להחמיר שלא ללבוש בגד חדש או כשיש צורך יש להדר לבוש הבגד החדש בשבת שבתוך ימי הסירה ויברך עליו שחיינו הם חששו בימים אלו לברך שחיינו אצלנו כל השיטה הזו שאין כים שחיינו בימים שיש בהם עצבות היא איננה מקובלת שהרי נפסק ההלכה בתלמוד ברמבם בשולחן ערוך שאפילו אבל מברך שהחיינו אם הוא היורש היחיד הוא מברך דין אמת בדמה הוא מברך שהחיינו על הירושה זו הלכה מפורשת אז אין אנו מקבלים מבחינה דינית את העניין הזה שלא לברך שחיינו כשיש צורך לברך שחיינו אבל כתוצאה מברכת שחיינו נמנעו כבר מלחדש, מלהתחדש. אבל אומר הרב יוסף ובצדק שגם אלה מודיעים שכשיש צורך לקנות דברים קונים למשל בר מצווה, ברית חתן הרי הוא לא עושה את זה בגלל הרצון לברך שחיינו. ברור שהוא יברך שחיינו בגלל הצורךזה צורך מצוותי בדבר כל א לכן אין ספק שאין מניעה ולא צריכה להיות מניעה מפני בעלי שמחה לרכוש את אשר הם צריכים לרכוש כדי ואפילו במי העומר למרות שיש להם שמחה בדבר למרות שיש מה שנקרא ברכת שהחיינו אין בכך ולא כלום מהבחינה הזו וכאמור אפילו לא דווקא בגלל בעלי שמחה אלא אפילו צורך יש צורך גדול יותר מזה שה אדם יקנה בית זה הרי דבר בסיסי מאוד חיוני לאדם ולכן בוודאי ודאי שאסור ולא צריכה להיות מגבלה בעניין הזה והרב יוסף אומר אדרבה ואדרבה צריך לחתום על חוזה בנייה אם אדם קונה מצווה לבנות את ארץ ישראל ולא להימנע אלא יש צריך להרבות בדבר הזה אלא אם אם כן אזה אם כן לא ילאה אם כן אלא אם כן נשאלת השאלה מלבד מנהג המונים וכן מנהג אלו חכמים שלא לברך שחיינו או לא להתחדש. יש עוד סיבה או רקע שבכל זאת ברמת ההמונים או ברמה של החכמים שאותם הזכרנו א נמנעים מלהתחדש בימי הספירה. דומה שמוכרחים לומר שנתערבב להם עניין של ימי בין המצרים לעניין של ימי הספירה, ימי בני המצרים זה משהו אחר. שם באמת אנחנו מוצאים מבחינה תלמודית בשבוע שחל בו שבאב א אין מרבים בשמחה, כבר משכנס אב ואין מרבים ממעטים בשמחה. שמה בגלל החורבן באמת א גזרו או מנעו מיעוד בשמחה. וגם אז ברמה של המשנה והתלמוד זה במינון מאוד מאוד מוגבל, מאוד מאוד נמוך. אבל יש רקע. יש רקע למה ש המנהגים התפתחו והסתרעו מ-17 בתמוז עד שאב אב למרות שבמשנה רק מי שנכנס אב מעטים שמחה אבל יש רקע לזה אבל במי הספירה מה הקשר כל העניין הוא של מותם הטרגי של תלמידי רבי עקיבא שמעוטטים לנו לתקן את מעשינו בינינו לבין עצמנו מבחינת בין אדם לחברו ושאנחנו נזהר מצד הדין זה כן אבל לא לא שנש שפיט מאיתנו שמחה, לא שנשפט מאיתנו את הצרכים וחמור מזה שכבר אפילו יש זליגה לימי חול המועד נמנעים יש כאלה שנמנעים מלקנות חולצות חדשות דברים חדשים למה כי זה מה הספירה וזו טעות גמורה מאוד בחול המועד מצווה מצווה לקנות בגד חדש לאישה לילדים זה חלק משמחה ממצווה מן התורה ושמחת אתובתך ומם שמחה ואין לזה שום קשר ואסור שיהיה לזה קשר לעניין מה הספירה ואם ובמידה והתפתחו מנהגים שאולי אנחנו צריכים לתן את הדעת עליהם זה רק מאחרי המועד ולא בתוך המועד הנה כן יש צורך תמיד תמיד שמ מערכת ההלכה תשמש כבקרה מפני מנהגים מסוימים על מנת לא להשביט דברים חיונים להם לבני אדם רבי חניה בן הגש