היה שיש לו מגרש חניה פרטי בביתו ורכבו חונה שם בא מישהו זר והחנה את רכבו בדיוק מול פתח החניה באופן כזה שבעל הרכב בעל מגרש החניה שהוא בעל הדירה רצה לצאת עם רכבו ולא יכל כיוון שהרכב הזר חנה בדיוק מול הפתח של מגרש החניה. מה מותר ומה אסור לו לעשות ביןסיבות אלו? תשובה, מותר לו להפנות את הרכב, גם אם תהליך פינוי זה יגרום נזק לרכב. היה והזמין גרר מקצועי כדי שלא יהיה נזק לרכב. אז רשאי בעל המגרש חניה לסנדל את הרכב הזר הזה באופן כזה שהוא לא יוכל לנסוע עד שלא ישלם לו את הכספים שהוציא עבור הגר. במקרה זה ישים לו פתק על גבי החלון, על גבי השמשה, א חנית במקום שאסור לחנות, מנעת ממני את השיעה שלי, תקשר אליי הפלאפון כזה וכזה, כשתשלם לי את דמי ההוצאות אבוא והוריד את הסנדול. השאלה האם מותר לו או חייב, יותר נכון בעל המגרש חניה לפני כן ל פור לבדוק אצל השכנים שמה מדובר באורח שנמצא אצל השכנים או לא נראים הדברים שמצד שורת הדין הוא איננו חייב אבל לפני משורת הדין נראה שאולי כן כדאי משום שבאמת זה שחנה מול מגרש חניה שלו הוא פושע אסור לו לעשות כן אבל לפע לפעמים בני אדם נוהגים בקלות דעת ואומרים אני עוד מעט יוצא מה כבר יקרה מקסימום יצפו ואני אצא הועיל ויש לפעמים דפוסי התנהגות כאלה אז מן הראוי שאדם יספור תענן אצל השכנים היה ואין אז ינקוד באמצעים כי מצד הדין כפי שאמרנו הוא איננו חייב כיוון שלא יאכל בעל הרכב הזר החונה שסתם את מגרש החניה לומר זה נהנה וזה לא חסר פטור משום שהוא כן חסר זה נהנה וזה לא חסר מדובר כשלחוטין לחלוטין אין לו שום חסרון אבל כאן הרי יש חסרון שהרי הוא רוצה לצאת והוא לא יכול לצאת כיוון שהוא חסם אותו ולכן אין כאן מה שנקרא כופין על מידת דום. אבל כיוון שקורה ויש דפוסי התנהגות כאלה שבני אדם מרשים לעצמם ואומרים מקסימום יזעיקו אותי והרי נמצא כאן בקרבת מקום וגם כדי למנוע מצה ומריבה שסופה מאישורנה לכן ראוי שיבדוק היה ואין אין קול ואין עונה ואין כשב ינקות באמצעים שעליהם דיברנו באמת גמרא היא מפורשת בתחילת פרק המניח ורבנו כותב בפרק 13 מהלכות נזיקי ממון הלכה שישית הניח את הקד במקום שיש לו רשות להניחה שם כגון מקום הקרנות של גיטות פח יוצא בהן ונתקל בה ושיברה חייב ואם הוא זק באלך בעל הקד פטור מפני שהיה לו להסתכל ואם הייתה אפלה או שמילה כל הדרך כלים פטור על שבירתה כלומר גם במקומות שמותר לבני אדם להשתמש בעונות מסוימות ברשות הרבים כגון מקום הכיתות מקום הבד שמנים אבל מפני שהוא לא חוסם לגמרי את כל רשות הרבים. היה והוא חסם את רשות הרבים. ואם נתקל המהלך ברשות הרבים בקד ושבר את הקד חייב. וכן כל כיוצא בזה ובאמת התור שולחן התור חושן שפט סימן תיב הביא את הדין הזה והוסיף ואם מילה כל הדרך קדים שאי אפשר לעבור או שברם בידיים פטור. לא רק אם נתקל המהלך ושיבר את הקדים הללו, אלא אפילו מותר לו לשבר אותם בידיים אם זוהי הדרך היחידה של הפינוי. השולחן ערוך חוש משפט סימן כיב סעי ב כתב את הדברים הבאים הניח הקד במקום שיש לו רשות להניחו כמו במקום פנוי שלפני בית הבד ובא אחר ונתקל בו בשיברו חייב ואם הוא זק בו המהלך בעל הקד פטור מפני שהיה לו להסתכל ואם הייתה אפלה או שמילה כל הדרך קדים פטור על שבירתן ואם נתקל בה והוזק בעל הקד חייב וכן כל כיוצא בזה ואם מלא כל הדרך קד שיהיה אפשר לעבור אפילו שברו בידיים פטור כאן הוא העתיק את לשון התור בהתחלה העתיק את לשון הרמבם ובסוף העתיק את לשון הטור ועד השאלה היא האם זה לא תרצטרה מתוך דברי ערוך השולחן נראה לו שאין תרטרא כי גם הרמבם אפשר שיודע שבאמת כשהוא מלא את כל רשות הרבים בקדים שדבר כזה ודאי ודאי לא מאפשר למהלך ללכת שהמהלך מותר לו אם אין לו דרך פינוי אחרת אפילו לשבר קדים ולפלס לו דרך ואם כנים אנו בפרשנות זו על דברי רבנו הרי רבנו והשולחנה רוחבת טור כולם בעניין אחד מכוונים שבאמת לכתחילה יפנה בדרך שאין בנזק אם באמת איננו חסר תוצאה מכך אבל אם הוא חסר תוצאה מכך יפנה גם אם יש נזק לרכב לבעל הרכב החונה שם שלו ברשות ולכן אמרתי אם בכל זאת הוא יזמין גרר כי הוא לא רוצה להזיק לרכב החונה וכיוון שאחר כך ספק הוא יקבל את דמי ההוצאות רשאי הוא לסנדל את אותו רכב כדי להבטיח שבאמת הוא יחזיר לו את דמי ההוצאות אלה הם הדברים הנראים כתשובה לשואל בנסיבות האלה. אבל עלינו לומר שההלכה הזו צריכה להתיישם גם בנסיבות אחרות. למשל, לא אחת. אנחנו חונים במקום שמותר לנו לחנות במגרשי חניה מול אולמות חתונה. ולפתע פתאום כשאנו יוצאים מוצאים את עצמנו חסומים משום שבאו רחבים וחנו במקום שאסור הם לחנות במקום שחסמו אותנו מלת. אז לפני משורת הדין אפשר לקרוא בחתונה ולהזעיק ולהמתין כמה דקות. היה ואין קול ואין עונה ואין קשב זה אותו דין. מותר לפנות את הרכב החונה שהחוסם גם אם יקרה לו נזק או בדרך של גרר ולסנדל או גם לסנדל אם יכול לסנדל ולסוע מונית. ולא להחזיר לו עד שיתן לו את דמי ההוצאות של כל אותו לילה מוניות עד שהוא שלם לו או כל אחד מכל הדרכים האלה ואחרון אחרון חביב בהקשר הזה אותם בעלי חנויות ירקות בדרך כלל פותחים בסטות במדרכות רק אם מותר להם על ידי העיריה מותר ולנו אסור לפגוע בהוצאת הארגזים אבל חזקה על העיריה ש לא תתיר להם להשתמש בכל רוח במדרכה. משום שאם תתיר להם בכל רוחב במדרכה, בני אדם יצטרכו להתנקז עוברי דרכים אל רשות הרבים והסתכנו על ידי מכוניות. ומשום כך, א אם חרג בעל הירכם והניח ארגזים מעבר לתחום המותר, באופן שלא הותיר לבני רשות הרבים האפשרות לעבור במדרכה, רשאים הם לפנות את הארגזים האלה למרות שאולי כתוצאה מכך הסחורה תנזק זה לא עניינם זה עניינו שלו הוא פשע בעצמו בדברים האלה זוהי ההלכה שלפי תורת ישראל שבנסיבות כאלה עבד אינש דינה לנפשה עושה האדם דין לעצמו דין אמת וצדק אם בטוח הוא שהוא מלא אחר כל הכללים שאותם בארנו כעת רבי חמג שסדבר ישראל الله