תודה רבה על המספד הגדול הזה. יכול לבוא את המסכילים.
נאמרו דברים פה לשפחי, אבל כמובן זה לא המטרה. המטרה היא לדבר בשבחו של הרמבם שאני חושב שמותר לנו ללמוד מדרכיו גם בדורינו אם כי אין שום סיכוי שנוכל להגיע ל קרסולה כידוע הרמב"ם ידיו קרב לו וקרוב לוודאי שהגיע להישגים הגדולים ביותר שניתן להשיג בכמה תחומים שזה דבר מאוד מיוחד לאישיות בודדת בדרך כלל אחד מתמחה בתחום אחד השני בתחום אחר וכתוצאה מההתמחות הוא מצליח להגיע להישגים גדולים אבל גם להיות גדול הפוסקים וגם להיות גדול הפילוסופים וגם להיות גדול הרופאים וגם להיות מנהיג הציבור ונגיד היהודים בתקופתו באמת ממשה עד משה לא קם כמשה והמליצה הזו היא לא מליצה נבובה אם נחשוב לרגע מה הרמבם הספיק לעשות בכל כך הרבה תחומים במצוינות המיוחדת שלו אני רוצה למרות שהדברים ידועים לשים בפרופורציה במידה מסוימת את מסכת חייו של הרמבם כדי להראות שלמרות קשיים ולמרות מצב משפחתי קשה ולמרות רדיפות למרות כל זאת הוא הצליח להגיע למה שהגיע קל וחומר רובינו שחיים ברוך השם בצורה סבירה ולא נרדפים וחיים במצבים משפחתיים טובים שהיו מצפים מאיתנו כל אחד מאיתנו להגיע ליותר הרמבם כידוע נולד בערב פסח אז זה זמן נכון לדבר עליו הוא נולד כנראה יש ויכוחים על כל פרט של הביוגרפיה שלו, אבל הוא נולד לפני כ-870 שנה ונפטר לפני כ-800 שנה בי בגיל 66, 67, תלוי בדיוק בתאריכים של הלידה והפטירה, לא שנים כל כך ארוכות בכני מידה של ימינו. ברוך השם אנחנו רואים היום אנשים בני 70 ו80 ואפילו 90 שמתפקדים ולומדים ועוסקים ב תורה. הרמב"ם נפטר בגיל יחסית צעיר אה כשהוא היה רק בן 66. אמו נפטרה בלידתו. למעשה הוא לא גודל על ידיהם. מי שגידל אותו היה אביו הדיין מימון רבי משה בן מימון. אבל גם זה לא ערך זמן רב כי אביו נפטר עליו אה בהיותו יחסית צעיר. והוא בעצם גדל בתנאים לא פשוטים. כבר בהיותו בן 10 הוא נאלץ לברוח מ זאת אומרת משפחתו, ממרוקו, מקורדובה איפה שהוא נולד, מספרד, מקורדובה איפה שהוא נולד למרוקו בגלל הרדיפות של המוסלמים באותו זמן. והנה הגלגל ההיסטורי מסתובב ושוב יש לנו רדיפות של מוסלמים אחרי שהיו תקופות ארוכות, רדיפות של נוצרים וגם שם אה לא נח ולא יכול היה להישאר זמן רע ולכן הוא ברח גם ממרוקו עבר דרך ארץ ישראל והגיע למצרים ושם באמת א חי וגדל כידוע ואני ארצה להרחיב על זה אולי טיפה יותר בהמשך הרמבם שיטתו הייתה שאסור א להתפרנס מן התורה אסור לעשות את התורה קרדום לחפור בה ולכן בתחילת חייו הוא בעצם בעצם נתמך על ידי אחיו שעסק במסחר ותמך בו וכך הוא יכול היה ללמוד את כל מה שהוא למד. אחיו נפטר ואז עולמו הכלכלי בעצם חרב ולכן הוא עסק לפרנסתו ברפואה ומן הצד במרכאות עסק בכל הדברים הגדולים האחרים אבל לא התפרנס מן התורה. תופעה מעניינת ואולי ייחודית לרמבם כמו הרבה דברים ייחודיים שאין לנו שום מידע מי היו המורים שלו? ממי הוא למד תורה, ממי הוא למד פילוסופיה, ממי הוא למד רפואה. אין מידע על הפרטים האלו. יכול להיות שבאמת לא היו לו מורים והוא בכוחו הגדול למד את כל הדברים האלו לבד. ויש אומרים שדווקא מי שלומד בכוחות עצמו יכול להגיע להישגים יותר גדולים מאשר מי שנתון לשיטת לימוד שמעבירים לו מדור לדור. והשיטה בעצם קובלת את האנשים המיוחד. יודעים שרוחם נוסקת הרבה יותר מאשר המורים הממוצעים שיכולים ללמד שלפעמים דווקא מדקים את הגדלות של הבודדים הללו. על כל פנים אין לנו פרטים על זה. כידוע בסוף ימיו הוא היה הרופא של ה של הסטן והוא עבד מאוד מאוד קשה באחת האגרות שלו לאחד התלמידים. הוא כותב שהוא עולה על על החמור והולך ממקום מושב מקום הארמון של הסולטן והוא שם מטפל בסולטן ובבני משפחתו מבוקר עד לילה וכשהוא חוזר הביתה הוא מאוד מאוד עייף ואז צובעים על פתחו היהודים ששואלים אותו שאלות ושצריך לפתור להם בעיות ציבוריות וקהילתיות ואנחנו יודעים שבלי העין הרע היהודים תמיד יש להם בעיות ותמיד יש להם מריבות ומישהו צריך לעזור להם לפתור את הדברים והוא באמת עבד מאוד קשה כרופא וכמנהיג ציבורי ובכל זאת שוב הגיע למה שהת כפוסק וכפילוסוף עבודותיו ידועות לכל ברירה. את פירוש המשנה שלו הוא כתב כבר כשהיה בן כ-30 שנה. את היד החזקה הוא גמר 10 שנים אחרי זה ביותו בן 40 ואת ספר מורה נבוכים הוא גמר 12 שנה אחרי זה ביותר בן 52. זאת אומרת שבתקופה של שני עשורים שלושה אסורים הוא העניק לעם ישראל את הדברים החשובים ביותר בפרשנות התלמוד, בפסיקה של התלמוד ובפילוסופיה היהודית. בין לבין הוא כתב מאות תשובות לאנשים ששאלו אותו. הוא כתב ספרים אחרים בפרשנות של התלמוד שעבדו. יש כאלה שמנסים לגלות אותם. א נקווה שנוכל למצוא כמובן ספר המצוות. וכתב הרבה אגרות חשובות איגרת הין, איגרת השמד ו אגרות רבות אחרות שכל אחד מהם היא בעצם מסמך פילוסופי עמוק שמי שלומד אותם יכול להעריך את החשיבות של המסמכים האלו. זה באשר לדברים היותר ידועים. במקביל לכל זה הוא היה רופא אבל הוא לא הסתפק בלהיות רופא שמטפל בחולה אלא כמו הרמבם לקח את הדבר הזה בצורה הכי יסודית הכי ביקור הכי מחקרית וכתב ספרים רבים בתחום הרפואה שבמשך שנים רבות היו ספרי הלימוד לרופא כמו שהיום יש ספרי לימוד שקבוצות רופאים מחברים ובדרך כלל ספר לימוד רפואי הוא מקבץ של הרבה אנשים שתורמים חלקים שונים של הספר כי כל אחד אתם יודעים היום ברפואה אחד מומחה לאוזן שמאל והשני מומחה לציפורן ימין כל אחד מומחה לאיזה קטע קטן בגוף ובזה הוא יודע אבל אם תשאלו אותו על על משהו אחר, הוא כמו כל אחד מן הציבור לא יודע הרבה יותר מכל אחד. ולכן כדי לכתוב ספר לימוד צריך לאסוף הרבה אנשים שיחד יתארו את אותן המחלות שכל אחד יודע רק את אותה מחלה או את אותה קבוצת מחלות. לא כן הרמבם עסק כפי שנראה בהרבה מאוד תחומים ברפואה וכתב אותם לבד. לא כתב אותם יחד עם עוד מומחים וערך אותם רק כדי שיקרה על שמו. מה שהוא עושה כדי להבין קצת את עבודתו הרפואית הוא חי בימי הביניים כאשר בעת העתיקה הרופאים הגדולים היו הרופאים היווניים ואחר כך בימי הביניים היו רופאים ערבים שלקחו את שרבית ההנהגה של עולם הרפואה. שני הרופאים הגדולים ביותר באותה תקופה ש שמכו עליהם ביותר היו היפוקרטס וגלנוס. היפוקרטס נקרא כך בלשון יוונית. בלשון הערבית הוא נקרא אבוקרט או אבוקרט. וזה אותו אדם והוא היה קראו לו אבי הרופאים. הוא חי ביוון הרבה שנים לפני הרמבם וקצת אחריו חי גלנוס והם כתבו המון ספרים והגדרות ומאמרים רפואיים שבעצם עולם הרפואה שינן אותם כמו להבדיל שמשננים איזה פרק תהילים בלי כל כך להבין מה אומרים שם העיקר גלנוס מר היפוקרטס אמר כך אנחנו עושים ובעצם לא הייתה שום ביקורת יותר מזה מי שהעז לבקר היה נדח היה נזרק מהמערכת מפני שאיך אפשר לחלוק על גאוני העולם הללו אנחנו יודעים היום בדיעבד שחלק מהדברים שהם אמרו היו נכונים אבל הרבה מאוד דברים היו לא נכונים לא סתם לא מכונים, אלא מזיקים, אלא גורמים נזק וגורמים הקפעה של היכולת לחדש ולהוסיף בתחום הרפואה. הרמב"ם שלא רק היה רופא ש לא רק היה רופא שטיפל בפועל בחולים כפי יכולתו ושציטט את המאורות הגדולים בתחום הרפואה, הרמב"ם הייתה לו נשמה של חוק. של מבקר, של אדם שלא מוותר על האמת כפי שהוא מבין אותה. יהה אומר האמת מי שיהיה. הוא חלק על גדולי התורה שהיו לפניו בנושאים שהוא חשב שהם לא צדקו. ולהבדיל הוא חלק על גדולי הרפואה שהיו לפניו בנושאים שהוא חשב שהם טעו. ואכן מתברר שבהרבה מאוד מהמחלוקות שלו עם אותם רופאים הוא צדק עד היום. זאת אומרת התשתד והסתייה ממה שהיה מקובל וידוע בעולם הרפואה של היפוקרטס וגלנוס היה לטובת העניין מפני שזה הוביל למחשבות חדשות ול חידושים. אני רוצה לתאר לפניכם קודם כל רשימה של ספרים בנושאי הרפואה שהרמב"ם כתב כדי שנראה שהוא לא רק שגם זה די והותה לא רק אתה פירוש המשנה לרמב"ם ולא רק את המשני תורה ולא רק את מורי נבוכים ולא רק אתיגרת השמד, אלא ממש נושאים רפואיים. הספר הראשון שהוא כתב הוא קרא לו קיצורי גלנוס. יש סבורים שמה שהוא עשה הוא פשוט ליקט מכל הספרים והכתבים שגלנוס כתב או שתלמידיו כתבו את אותם דברים שהיו מעשיים. הוא שם בצד את כל הפילוסופיות שמאחורי הרעיונות הרפואיים ואת כל הדברים שלא נוגעים. הלכה למעשה ל עולם הרפואה ועדל ידי כך מקד את תשומת הלב של הרופאים שצריכים לטפל בפועל איך גללנוס היה מטפל במקרה הזה שזאת הייתה עבודה מאוד חשובה כי הכתבים היו כל כך מפוזרים וכל כך רבים שהיה צורך לגאון כמו הרמבם לחנס אותם בצורה קצרה וזאת הייתה מומחיותו להבדיל כך הוא עשה את המשנה תורה הוא לקח את כל הספרות העצומה של התלמודים ושל המדרש וכל הראשונים והגאונים שקדמו לפניו וסידר אותם בצורה שכמו שהוא אומר בהקדמתו שמי שיקרא את ספרו יוכל ללמוד את התנך ואת ספרו ולא יצטרך שום דבר באמצע כי הכל כבר מכונס בשפה ברורה ומונת וכל מה שבאמצע צריך רק א לעשות תרגיל שכל אבל בעצם זה לא משנה כבר כי אני קינסתי את הכל כך אומר הרמבא אז להבדיל ברפואה הוא עשה דבר מאוד דומה שהיה מאוד מאוד חשוב לרוחים באותו זמן. הספר השני שלו נקרא פירוש לפרקי אבוקרט או היפוקרטס, ספר מאוד מעניין לאותה תקופה שבו הוא לקח את ספרי היפוקרטס שהיו כתובים בצורה שקראו לה אפוריזמים. אפוריזמים זה הגדרות או הגדים קצרים. זאת אומרת, יש לך בעיה כזו, תעשה כך וכך בלי להסביר איך הגעתי לזה ולמה ומה יכול להיות ומה אומרים אחר. אני אומר לך כך תעשה. והוא כתב ביקורת מאוד נוקבת על חלק גדול מהעגדים האלו למרות שזו הייתה תאזה ללצאת נגד היפוקרטס באותם הימים זה היה כמו לצאת ליו לנגד האפיו. אמר אמר אבל הוא טעה מה לעשות. לאחר שהוא טיפל גם בגללנוס וגם בהיפוקרטס הוא בעצם קיבל שליטה יוצאת מן הכלל על עולם הרפוא עד ימיו מה שהיה מקובל בעולם הרפואה לכן מכאן הוא יכול היה להתחיל לכתוב ספרים שלו זאת אומרת איך הוא רואה את הדברים שאמנם חלקם הם כמו שאמרו גלנוס קוקרטס אבל חלקם לאו דווקא ואחד הספרים הגדולים שהוא כתב נקראים פרקי משה ספר שמכיל 1500 הגדרות רפואיות בכל נושאי הרפואה באנטומיה במבנה של הגוף בתפקוד של הגוף, במחלות השונות, בתרופות השונות, ממש ספר לימוד מסודר של הרפואה כפי שהוא הבין אותם. הספר הזה נדפס ב-1489, נדפס בדפוס וכפי שאתם יודעים, ספרים מועטים מאוד נתפסו עד 1500, החל מהמצאת הדפוס ב-1445 והספרים האלו נקראים אינקונבולות, ספרים מאוד מיו חדים שרק חשובים ביותר זכו להיות מודפסים לאחר שהמציאו את הדפוס כי עד להמצא הדפוס כתבו בכתב יד והתיקו אחד מהשני כתב יד אחרי כתב יד ברגע שהופיע דפוס בחרו ספרים שהיו חשובים לעולם והנה מבין עשרות הספרים הבודדים שנפשו כנקונבולום פרקי משה נבחר על ידי הגוי להיות הספר ששווה להדפיס אותו מפני שעדיין ב-14 89 כ300 שנה לאחר הולדתו של הרמבם כ250 שנה לאחר פטירתו עדיין זה היה ספר יסוד לרופאים של אותה תקופה שהיה שווה להדפיס אותה אני חושב שזה מדגים את ההבנה העולמית בתרומה של הרמבם ולא רק ההבנה שלנו כיהודי לאחר שהוא כתב את הספר הגדול הזה הוא התייחס למספר מחלות שרובם היו לות שאנשי החצר של הסולטן או הסולטן עצמו או בניו סבלו מהמחלות האלו ובתור רופא החצר שטיפל בזה הוא רכש ניסיון אישי והוא כמובן למד את כל הסוגיות הרפואיות שנוגעות למחלות האלה כי הוא אחראי לטפל בהם ולכן הוא יצר מזה ספרים לדוגמה הוא כתב ספר על התחורים שזו לכאורה מחלה פשוטה יש תחור וכשעושים א כשיוצאים בגדולים אז יש קצת אימון, לפעמים קצת כאן אבל זה יכול להיות דבר מאוד מטריד ואז לא ידעו לנתח כמו שיודעים לנתח היום והיה צריך לעזור לסובל הזה לעזור לו בדרך כזו שהתחורים לא יפריעו לו אז הוא כתב ספר שלם שבא להבין ממה זה נובע איך אפשר למנוע את התכורים לכתחילה ומה אפשר לעשות לתחורים כאשר הם כבר מופיעים דבר ש אז כנראה היה דבר מאוד חשוב. אחד מ אחב של הסולטן היה כנראה מה שהיום קוראים פליייבוי. אחד שאוהב לשחק עם נשים ועם דברים א שלא שאנחנו לא מסמפטים במיוחד. תאוות מסוגים שונים. והרמב"ם כתב עבורו ספר שנקרא מאמר המשגל. איך מקיימים יחסים אולי ב בצורה בטוחה, אולי בצורה נכונה, בכמות, בדרך, אפילו לדברים כאלה הרמב"ם לא נמנע מלהיכנס מפני שזה דבר אנושי ואנחנו כולנו מודעים לתאוות הללו. ספר חשוב לאותם ימים היה ספר שהוא קרא לו על הסמים. סם זה לא מה שאנחנו קוראים היום שם. שם זה לא הרוואין או מריכואנה או קוקאין. סם זה תרופה ו הרמב"ם כתב ספר עםות תרופות שהיו ידועות באותם הימים, סידר אותם לפי סדר הגיוני ותאר כל אחת מהתרופות ממה היא עשויה, איך עושים אותה, למה היא טובה, למה היא מזיקה. ממש ספר רוקחים שהיה סיכום של כל התרופות שהיו קיימות עד ימיו, שזה מפלי, מדהים איך בן אדם אחד יכול לעשות את כל הדברים האלה. הספר שהוא כנראה המקורי ביותר מבין ספרי הרמב"ם ברפואה נקרא הנהגת הבריאות וזה ספר שגם המושג הוא המצאה של הרמב"ם וגם הגישה היא גישה חדשנית של הרמב"ם באותם ימים שהיום כולנו מודים לו שהוא האיר את עינינו לכיוון הזה ובעצם מדובר פה על ספר לרפואה מונעת איך להתנהג כאדם בריא על מנת שלא יבואו בחלות כל הספרים עד עכשיו דיברו על מי שכבר חולה ב מחלה מה אנחנו עושים לו? אבל אומר הרמב"ם יותר חשוב להתנהג כך שהמחלה לא תבוא מאשר כשהיא תבוא לטפל בה. והרעיון הזה שאפשר למנוע מחלות על ידי התנהגות נכונה, הרעיון שיש קשר בין הגוף לבין הנשמה במובן הזה שאחד משפיע על השני. ואם המצב הנפשי הפסיכולוגי הוא לא תקין, זה ישפיע על הגוף שיהיה לא תקין. ולהפך, מי שיש לו בעיה גוף גופני זה ישפיע על מצב ורחו ועל התפקוד הפסיכולוגי שלו. הרעיון הזה שנקרא רפואה פסיכוסומטית, שהוא היום ענף מבוסס ברפואה הוא המצאה של הרמב"ם לפני 800 שנה. עד ימיו לא ראו קשרים כאלה וגם לא התעסקו עם זה. התעסקו עם המחלות ברגע שהם באו אבל לא ניסו למנוע. זו רשימה חלקית. יש עוד רשימה ארוכה בספרים של הרמב"ם על מחלות מסוימות. אני חושב שזה מדגים עד כמה הרמבם פעם היה גם יסודי וגם רב גווני לא רק בעולם התורה והפילוסופיה אלא גם בעולם הרפואה. אני רוצה לצטט כמה חידושים רפואיים של הרמבם וכמה מחלות שהרמב"ם תאר שהיום אנחנו מכירים אותם הרבה יותר בקלות. הזכרתי כבר את הרעיון של הרפואה המונאה. הרעיון שההתנהגות צריכה להיות בריאה שזה כולל תזונה נכונה, פעילות גופנית שמירת הניקיון גם ה אישי וגם הסביבתי שאינה נכונה. כל הדברים האלה הם דברים שמונעים את המחלה מלבוא. עד כדי כך החשיב הרמב"ם את הרעיון שהוא המציא בספר הרפואות שלו שהוא הכניס את זה לספר ההלכות שלו. והרמב"ם בהלכות דעות במשנה תורה שזה ספר הלכה, זה לא מיועד לרופאים, זה מיועד לכל אחד מאיתנו. כותב בהלכות דעות בפרק ד' הלכה כנהיג עצמו בדרכים אלו שהורנו אני לו שאינו בא לידי חול כל ימיו עד שיזכין הרבה וימות ואינו צריך לרופא אלא אם כן היה גופו רע מתחילת בריאתו או אם היה רגיל במנהג מן המנהגות הרעים מתחילת מולדתו או אם תבוא מכת דבר או מכת בצורת לעולם דברים שהיום אנחנו כל כך מבינים אותם מדהימים שנכתבו על ידי הרמבם לפני 800 שנה ונכתבו בלשון כל כך בהירה ומונת מה אומר לנו הרמבם הרמבם אומר שהוא ערב. זה דבר מדהים שאני ערב. אומר הרמב"ם שאם תעשו מה שאני כותב בהלכות דעות וזה מבוסס על מה שכתבתי בהנהגת הבריאות בספר הרפואה שלי, אם תעשו כך אף פעם לא תהיו חולים עד שתסכינו. אלא אם כן, הרי אנחנו רואים שיש אנשים שכן הולכים לפי הרמב"ם גם בנושא הזה ובכל זאת לא עלינו הם חולים. אז איך זה יכול לקרות? אומר הרמב"ם, זה יכול לקרות באחת משלושה אופנים. או שמתחילת בריאתו גופו היה רע. שזה הרמב"ם לא יכול היה לדעת להגדיר יותר טוב מזה. אבל היום אנחנו יודעים בדיוק למה הוא מתכוון. והכוונה היא למחלה גנטית. המבנה הגנטי שלנו הוא לא תקין ואז כמובן לא יעזור כל הדברים מסביב. הגן גורם למחלה אז זה לא באשמתנו. או אם היה רגיל במנהג מנהגות הראים מתחילת מולדתו, ביום הראשון שהוא נולד ההורים שלו כבר הרגילו אותו בצורה לא נכונה והוא התנהג בצורה לא נכונה והוא לא יכול להשתחרר לי. זה אנחנו מכירים מצבים כאלה, אנשים נוטים להשמנה והם לא יכולים להשתחרר מהרעיון הזה. הם עושים דיאטה אחת ובאחרי שבועיים הם שוב עולים במשקל ועוד פעם דיאטה ושוב עולים במשקל ובסופו של דבר הם חולים במחלות של השמנת יתר. או אם תבוא מכת דבר או מכת בצורת לעולם שזה כמובן רק דוגמאות של דברים חיצוניים שאין לנו שליטה. אם מישהו חוצה את הכביש ומכונית דורסת אותו וסוברת לו את הרגליים גם אם הוא היה אוכל עד היום את האוכל הכי בריא זה לא היה עוזר לו. כי זה לא תלוי בו, זה דבר חיצוני. אבל הרעיון שאנחנו אחראים על הבריאות שלנו ואנחנו יכולים לטפל בבריאות שלנו בצורה נכונה, ראה בזה הרמב"ם לא רק עצה רפואית אלא עצה הלכתית, כי הוא הכניס אותה למשנה תורה. הדבר השני, כחידוש של הרמב"ם, שאמנם כבר מופיע במקורות אחרים והיה מקובל, אבל לא בצורה כל כך א תקיפה, זה מה שאנחנו קוראים היום איכות הסביבה. היום יש משרד ממשלתי לנושא הזה ויש שר שמקבל משכורת ויש לו נהג ומכונית וכולם מתעסקים עם איכות הסביבה או שמירת הסביבה. אומר הרמבם האוויר בעיר דחוס ועבהוה בגלל בניינים גבוהים. אם אצלו היו בניינים גבוהים אז מה נדבר היום? רחובות צרים ורבוי אנשים. לכן רצוי לבחור למגורים אזור פתוח. עדיף בקומות גבוהות. ריבוי שמש ו הדאגה לאוויר נקי הוא כלל חשוב לשמירת הבריאות של הגוף ושל הנפש. זאת אומרת, ההיבט האקולוגי שכל השמנים והגזים הנפלטים והאנרגיות השליליות שאנחנו מלאים בעיר הם דברים מזיקים. אומר הרמב"ם כבר אז שעדיף לגור בכפר, לגור בקומה גבוהה, לקבל אוויר צח והרבה שמש. זה הדבר השלישי שכבר הזכרתי, הרפואה הפסיכוסומטית, שהרעיון שמצא הבריאות הנפשי משפיע לא רק על הנפש אלא גם על הגוף. ומצב הבריאות הגופני משפיע לא רק על הגוף אלא גם על הנפש. השילוב הזה הוא שילוב שהרמב"ם המציא אותו בספרו בהנהגת הבריאות והדבר הזה קיבל חיזוק משמעותי מאוד רק בשנים האחרונות. הרמב"ם תאר מספר לא קטן של מחלות שהיום אנחנו קוראים להם בשמות השונים המדעיים אבל התיאור של הרמב"ם הוא תיאור מדויק. הוא תאר שבת סמוכי. הוא כותב שאפשר לקבוע לפי חומרת המחלה מה תהיה התחזית של החולה הזה. הוא תאר סוכרת והוא תיאר מה ההתפשטות של הסוכרת. מי יכלה בסוכרת. הוא תאר מחלות ריעות שונות ודלקת כבד. והזכרתי כבר את התכורים והוא כתב ספר על אסמה, על ספר הקצרת. כתב הרבה מאוד תיאורים של מחלות שהיום כולנו מכירים אותם אבל אז זה היה חידוש לתאר אותם בדרך שהוא תאר. אם כן, ניתן לסכם ולומר שכגדולתו של הרמב"ם בתורה ובפילוסופיה, ככה הייתה גדולתו ברפואה. והמחנה המשותף או מספר המחנים המשותפים לשלושת הדיסציפלינות הגדולות הללו, התורה, הפילוסופיה והרפואה, היא קודם כל ההיקף העצום של הידע שהיה לו. הוא הכיר את כל כבי עלינוס הוא הכיר את כל כתבי היפוקרטס הוא הכיר את כל הכתבים של הרופאים הערבים כמו להבדיל שהוא הכיר את כל ש"ס בבלי וירושלמי ואת הריף ואת הרח ואת הגאונים ואת המורים שלו שקדמו לו היכולת שלו לנסח את הדברים בצורה שהיא ברורה מאוד אפשר לקבל את דעתו אפשר לא לקבל אבל דעתו ברורה לא כמו כותבים אחרים שכותבים מסביבים ועד שאנחנו מבינים מה הנקודה בעצם אנחנו לא מבינים מה המחבר התכוון הניסוכים של הרמב"ם ניסוכים מדויקים וחדים. היכולת שלו לקטלג את החומר העצום הזה ולהביא אותו בצורה מרוכזת ומסודרת ממרחבים עצומים של מידע שהוא מפוזר. סוגיה בגיטים יכולה להיות במסכת ברכות, אבל היא לא שייכת לברכות. היא במקרה הוסכרה שם. אבל בהלכות גירושים זה יבוא במקום הנכון, מתוך המקום הרחוק שההיקב של הידע שלו מגיע אליו. היותו אדם ביקורתי גם בתורה וגם ברפואה. הוא לא קיבל דברים רק בגלל שהם נאמרו. הוא לא סיכם דברים רק בגלל שככה היה כתוב קודם ולכן הוא מביא את זה אלא הוא אמר יראה לי בתורה והוא אמר יראה לי ברפואה והוא חידש דברים והוא ביקר דברים. ואני רוצה לסיים בשתי דוגמאות לאומץ של הרמבם לחלוק על קודמיו כשהוא חשש שזאת האמת. בעולם הרפואה הזכרתי שכמעט לא היה אדם באותה תקופה שחלק על היפוקרטיס ועל גלנוס. באותה תקופה אי אפשר היה לחלוק עליה. והרמבם בעשרות מקומות חולק עליה. וכמו שאמרתי בדיעבד מסתבר שכמעט בכל המקרים הוא צדק. גם בתורה הוא עשה כך. ואני רוצה לקרוא לכם מה שהוא כתב בפירוש המשניות בהיותו יחסית צעיר. אמרנו שהוא חיבר את פירוש המש גמר את פירוש המשניות בהיותו 30 זאת אומרת הוא התחיל בשנות ה-20 לחיה על המשנה באבות פרק ד' משנה ה רבי צדוק אומר אל תעשה מטרה להתגדל בהם ולא כרדום לחפור בהם זאת אומרת שאסור לנו להשתמש בתורה לשום צורך אחר כולל לא לצורכי פרנסה אומר הרמבם בפירוש המשניות כבר רציתי לא לדבר בזה הציווי לפי שהוא מבואר לכאורה פשוט מאוד איך אנחנו יכולים לעשות את התורה כרדום לא צריך להסביר את זה זה ברור לכאורה וליודעי גם כן שדבריי בו לא יאותטו לרוב הגדולים בתורה ואולי לכולם מה שאני רוצה להגיד אני יודע שרוב גדולי התורה לא יסכימו עם דעתי אולי אפילו כולם לא יסכימו עם דעתי כבר אז הייתה נטייה מסוימת בעולם התורה דעת תורה אולי קראו לזה אז גם כן היום היינו אומרים דעת תורה למרות שאין לו שום מקור מבוסס אבל מי אני שאני אחלוק דעת תורה אז הוא אומר למה לא לדבר בזה מבחינתי זה ברור ואם אני אגיד מה שאני אומר הרי אני אחלוק על כולם אז עדיף לי לא לדבר אבל אומר הרמבם אומר ולא החוש מבלי לשת פנים למי שקדם ולא למי שנמצא אני לא אעשה פנים לא למי שקדמו לי שחושבים אחרת ממה שאני הולך להגיד לכם וגם לא למי שכרגע בדור שלי חולקים עליי ואומרים שאני לא צודק. אני אומר לכם מה דעתי ואני לא אחוש. דע כי זה כבר אמר אל תעשה התורה כרדום לחפור בה כלומר אל תחשבה כלי לפרנסה אל תעשה את התורה כלי שממנו תוכל להתפרנס הוא באר ואמר שכל מי שנה בזה העולם בכבוד תורה שהוא קורט נפשו מחיי העולם הבא עד כדי כך חמור הדבר בעיני הרמבם שמי שעובר על ההגדרה לא קרדום לחפור בה בעצם את זכותו לעולם הבא מפני שהוא זלזל בתורה והפך אותה כלי פרנסה. אבל הוא אומר, האלימו בני אדם עיניהם מזו הלשון הגלויה. אנשים העדיפו לא לקרוא את זה. כשהם קראו את אבות הם דילגו על זה כי מה יעשו עם זה? לא יכולים להסתגר עם זה. אז הם העלימו והשליחו אחר גבם וניטלו בפשטי מאמרים שלא הבינו. הם רוצים להוכיח שהם צודקים. אז הם מביאים כל מיני מאמרים אבל לא הבינו את המאמרים האלה ואני אברהרם אני אראה לכם עוד מעט שמה שהם ניטלים במאמרים שכאילו מרשים לעסוק בתורה כקרדום לחפור בה זה טעות לא כמו שהם מבינים והטילו להם חוקים על היחידים ועל הקהילות ועשו את המינויים התוריים לחוק מכסים והביאו בני אדם לסבור שטות גמורה שזה צריך ומחוייב לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים העוסקים בתורה ותורתם ומנתם וכל זה טעות אומר הרמב"ם זה שטות וזה טעות להשיג אנשים בתורה שזו תהיה פרנסתם אין בתורה מה שיאמת אותו אין לו זה שום מקור בתורה שאפשר להגיד שזאת האמת ולא רגל שישאן עליה בשום פנים לא פנים ולא רגל לא אמת אלא טעות ושטות ואז הוא הולך שלא כדרכו בפירוש המשניות ומעריך מאוד ומביא את כל הראיות שהביאו אלה החולקים עליו לומר שזה כן נכון לעשות והוא מפרש את כל המאמרים כפשוטם שהם לא כמו אלה שחולקים עליו והוא מסכם ואומר למרות שאני יודע שכולם חולקים עליי ולמרות הוא לא אומר את זה במילים האלה אבל הוא יודע שיזרקו עליו אבנים או שיעשו לו משהו אחר כמו שרגילים במקומותינו אני אומר את האמת שלי תרצו תקבלו לא תרצו לא תקבלו זו דוגמה יש הרבה מאוד דוגמאות כאלו שהרמבם הכריע בתורה לפי הבנתו גם כשהוא ידע שקודמים לו או גדולים בימיו חולקים עליו ובאמת היו לו מחלוקות גדולות עם חכמי לוניל ועם חכמים אחרים באותה תקופה כמובן הרייבד שיצא בהרבה מאוד פסיקות שנוגדות לרמב"ם אבל הרמב"ם נשאר איתן בדעתו וכמעט לא חזר בו משום דבר שהוא אמר לא בעולם התורה והפילוסופיה ולא בעולם הרפואה וכך בעצם אנחנו יכולים לראות אישיות שלא רק הייתה ידע ולא רק ידע לסכם את הדברים אלא ידע גם לעמוד על מה שהוא חשב כאמת לאמיתה רק סומ