מור חיים לא הזכיר מי קיבל יותר מכות בשוק למר שעיל משרגי שאצלו למדנו בשנת 47 46 עליתם ב-45 לערך אז אני חושב שהוא צי פחות ממני אני על מרי אה אוקיי הנושא שאני רוצה לדבר עליו זה א מסורת מן מות לכאור זה דבר פשוט מה שאנחנו עושים מה שאנחנו מקובלים מאבותינו גם זה לא כל כך פשוט אני לא רוצה אני אתייחס לעניין הזה כמובן הוויכוח בתוך הקהילה אתמלית מסורת מה שנקרא שמית סור המסכת הדרעית ויש המסורת הבלדית יש כל מיני כיוונים אז בואו בלי להיכנס כאן לוכוח מסורת תימן זאת המסורת הבלדית בצורה הדרעית שלה כן לצורך הנחה שאנחנו פחות בבית הזה יכולים לקבל אותו ולא להתווכח עליו. אה ואז השאלה היא למה אנחנו אה צריכים או חייבים לקבל את מסורת? הרי ברוך השם רבנים בקהילות אחרות יש לא פחות מאשר ביד סינם. זאת בעיה שלכאורה לא כל כך קיימת כאשר יהודי תימן יוצאי תימן וצאהם נמצאים בתוך עצמם אין אין בעיה כל אחד בביתו עושה את הדברים כפי שהוא מקובל מאבותיו הבעיה היא כאשר אנחנו נפגשים מבני עדות אחרות ולא רק נפגשים ברחוב אלא בני ביתנו האישה היא כבר לא מבתמן מבנות תימן הילדים כבר לא כל כך ברור אם זה מני הנכדים משכנס לגמרי כך הצליע על כל פעמים בעוונותנו ואז עומדת השאלה היא השאלה שעומדת בפנינו היא באמת מה המשמעות של מסורת תימן אם כן לא לגבי יהודי תימן עצמם אלא לגבי עם ישראל כולו זאת השאלה שאנחנו צריכים לשאול אותה ולעמוד מולה ולענות עליה ולדעת לענות על בצורה שהיא אולי אולי תשכנע גם אחרים. אה אני לא נכנס כאן ולא תחומי לדברים המפורטים של ענייני הלכות. שמענו דברים יפים קיר של הרב אלקים צדוק שהזכיר את זה בקלם תבנן ותיכונן זמן קצר כשיש או משהו כזה לפני הגירוש נפגשנו שמה בבית הכנס אבל לא התוודעת כל השבת.
לא התוודעת כל השבת.
אוקיי. אז בעזרת השם אתגש שם עוד פעם. אה, אם כן, אינ נכנס לעניינים הלכתיים מפורטים. זה באמת לא תחומי ואני לא רוצה חלילה להיכשל בזה. הדברים שאני אומר אותם יותר נוגעים לעניין של ההגות של המחשבה. לא תמיד ושלא בצדק אין מתייחסים לצד הזה. ההגות. של הרב של הרב יחי קפח נכדו הרב יוסף כפך זכר שניהם זכר שני הצדיקים בדרכה אגב הדברים שאמר כאן ידידי חיים באמת אני מוותר על כולם אם היה מזכיר דבר אחד שהוא חשוב לי כל יותר מכל מה שנאמר כאן הקשר שהיה לאמור יוסף קשר שממנו אני באופן אישי למדתי הרבה מבחינת ידע מבחינת תורה נקרא לזה כך אבל אבל גם מבחינת המידות האנושיות וגם מבחינת השקפות העולם על היהדות בכלל. מה המשמעה של היהדות? ולענייננו כאן מה משמעותה של מסורת אצל. זאת השאלה אם כן שאני חוזר אליה בדברים שאני מדבר עליהם היום. אה יש לנו דץ, יש לנו מנהיגים לדץ. הרבנים, הוגעי הדעות. אה, יש לנו הלכות, המצוות, אבל השאלה היא מה כל אלה יחד באים לומר? האם הם מתרכמים, מתגשים יחד לאיזשהיא שלמות אחת, רעיון אחד, משמעות אחת, או שהדברים אין קשר ביניהם? למה השאלה הזאת שוב חשובה? שוב, מפני ש אנחנו בארץ ישראל היום בשנת תשס התקבצנו יהודים מארבע כנפות הארץ כולם יהודים כשרים ותמימים מי שיש מקיים יותר את המצוות מי שמקיים פחות בוודאי יש אנשים יודע הלכות יודעים מסורת בכל הקהילות אם זה בספרים קהילות ספרדיות קהילות אשכנזיות קהילות במזרח יש יהודים טובים עם ידע של התורה וההלכה המסת וכל הקהילות ואנחנו עומדים בפני בעיה לא פשוטה שאני רמזתי עליה בצורה דיבר גורה בראשית דברים מה לעשות כשחיים יחד איך לדוגמה מה לעשות עם הקטניות בליל הסדר שיש בין האורחים בין המסובים מסביב לשולחן 80% אינם אוכלים קטניות 20% אוכלים קטניות אז אפשר יש תשובות הרבנים נות תשובות כל אחד ינהג לפי מנהג אבותיו האישה תלך אחרי מנהג בעלה התשובות הללו רבותיי אינן מספיקות הן אינן פותרות את הבעיה ואני אומר לכם את הדברים גם מניסיון אישי כן וגם עם כל אדם שחושב באופן הגיוני על השאלה הזאת רואה שאין בתשובות האלה די כדי לסלק את הבעיה לפתור את ה בעיה. יותר מזה אנחנו יודעים שעם ישראל התפזר לגלויות שונות. אנחנו יודעים שבימי הביניים היו שני המרכזים הגדולים תחילה במזרח בבל, ארץ ישראל היו הלכות שונות שגם סאו ספרים עוד באותם ימים חילוקים בין בני בבלין בני ארץ ישראל יש חילוקים בקריאת בכיפת התורה עניינים אחרים כן אחרי זה התגבשו שני המרכזים גדולים של ספרד ואשכנז וברבות הימים התגבשו עוד מנהגים שונים עד כשהגענו דווקא לארץ ישראל כאן המהומה גדולה הרבה יותר משייתה באיזשהוא מקום אחר בחוץ לארץ חוץ לארץ אנחנו יודעים כבר מה שאמרו במסכת פסחים גם שנוהרו אז יש מנהג ונציה ככה מי שבא לונציה ינהג כמנהג ונציה מי שבא לברצל ינהג כמנהג ברצלונה אבל מה ארץ ישראל היא שייכת רק לרב עובדיה יוסף היא שייכת רק ל רב זה או אחר אנחנו יודעים גם את הויכוחים שיש בין בני העדות השונות על המנהגים והרצון לכפוץ וההתנגדות וכל הדברים האלה כפי שאנחנו יודעים גורמים לעתים לא אומר קרובות אבל גורמים לעתים גם למצבים מאוד מאוד לא נעימים ואין כל ספק שאנחנו עם ישראל חייב בסופו של דבר להגיע לאיזשהיא שיטה אחידה האר סך הכל עם אחד אנחנו זה לא עניינים שקשורים לפוליטיקה שיש אנשי ימין ויש אנשי שמאל ויש אנשי אמצע ויש אנשים שאין להם שום דעה אבל בעניין הדעת אם אנחנו מדברים על דברים שהם של אמת צריכה להיות שיטה אחת מה קורה שכתניות בפסח מותר או לא מותר? אי אפשר לומר לדעת אתה ספרדי לך מותר. אתה אשכנזי לך אסור. אספר לכם סיפור כדי שתבינו את העניין. אני לפני 41 שנה ניסאתי כאן בירושלים יצא שרצינו לעשות את יום הנישואית ליל החתונה וליל בעומר. באתי לרבנות בירושלים אמרו לי אתה ספרדי. ספרדים לא מתחבים לגעומר אמרתי מה אתם מחליטים בשבילי אצלנו מתחבנים לא אתה ספרדי וכבר הכמנו את כל העולם ואתם יודעים מה זה להכין חתונה הייתי צריך ללכת בשני הרבנים הגדולים שחיו כאן בירושלים בזמנו הרב שלום יצחק הלוי זכננו לברכה והרב יוסף כפח זצל כמובן מקבל מהן אישור שתימנים מתחתנים בליל רק בעומר. אם כן, אתם רואים את הבעיה, בעיה אחת פשוטה מאוד לכן זה פשוט מצב אומרים בלעז מצב אנורמלי, מצב שאי אפשר לקבל אותו שחיים במדינת ישראל דווקא בזמן של קיבוץ גלויות. ואיך נאמר שם בזכריה? והיה שם כן השם אחד ושמו אחד תורתנו צריכה להיות תורה אחת והנה אנחנו רואים כל יום פילוגי פילוגים שהם לצערנו לא הולכים ומצמעתים אלא הולכים ומתרבים מיום ליום מה הפתרון ואני כאן לא בא להציג את דעתי הפתרון לפילוג הזה מהיא הדרך הנכונה זו מסורת תימם. זו מסורת תימם. אם כן, כך ראו את הדברים הרב יחי גפח זצל והרב יוסף גפח זצל. הרב יוסף יחי גפח בגולה בתימן והרב יוסף גפח כאן בירושלים בארץ ישראל. זאת המשמעות. של מסורת מן היא המסורת שנציגה את הדברים בצורה המדויקת ביותר עד כמה שאפשר אנחנו יודעים שחלים שינויים ויש שיבושים גם בשלשלת הקבלה והייתה לנו רק כאן דוגמה אחת בלבד כן לעניין טינוול של חיטים בפסח כן בני פירות אם זה מותר או לא מותר עם הגרות וכולה והמחק וכן הלאה אז אנחנו רואים שהדברים יכולים להשתבש גם אם יש מסורות מוצקות ושלשלת קבלה איתו וחזקה בכל זאת הדברים משתלמשים במשך הדורות אבל עם כל ההסתייגויות האלה עם כל ההגבלות הללו על פי התפיסה ואני חוזר ואומר זו תפיסתם של הרב יחי כפר והרב יוסף כפר ואני הקטן ודאי מסכים עם הדבר הזה המסורת שיכולה לסלק את כל מבחינה עקרונית, כמובן לא מבחינת יחסי הכוחות בין הרבנים השונים, בין הקבוצות השונות, כי אנחנו יודעים היטב, איך אנחנו אומרים בתוך עמנו אנחנו יושבים לא תמיד ענייני הדת נתונים אך ורק לאמת הצרופה, אלא נכנסים גם שיקולים זרים מסוגים שונים. על כל פנים, זאת הייתה התפיסה שלהם והוצאה את התפילה נדאפרת עוד בקשה לעניין הזה על כל פנים כדי שאנחנו נבין מה משמעותה של מסורת תימן שוב לא רק לגבינו כשאנחנו בתוך ביתנו כל אחד עם משפחתו כן עם בני ביתו שה יוצאי תימן אלא גם כשהוא בא במשע ומתן עם בני עדות אחרות שידע לומר להם ודע מה שתשיב חלילה לא מה שנאמר שם במשנה אלא מה שתשיב למי שבא לומר מה זאת מסורת עדה נוכל להסביר לו למה מסורת אינן היא המסורת הנכונה והמדקית. ה דבר העקרוני לגבי מסורת תימן זו שהיא איננו מסורת שמבוססת על חיי הגלות. אם אנחנו לוקחים סלחו ליאשכנזים שהם רבים רבים בבני משפחתי חתניה וכן הלאה אבל אני גם אומר להם דברים באופן ישיר ובגלוי וברוח טובה והם יודעים את זה גם כן חלק גדול מהמנהגים והאייסורים כן וההלכות שנפסקו על ידי חכמי אשכנז לומר כן הם נבעו ממציאות חיים של הגולה לא בארץ ישראל אנחנו צריכים לזכור שתורת ישראל כל המצוות לא אומר כל המצוות אבל באופן עקרוני המצוות הן נוגעות למה שאנחנו אומרים שעזית לראליה למציאות של ארץ ישראל לא למציאות של מקומות אחרים לדוגמה עניין של חדש אתה התחסת אני חושב הזכרת את העניין ברמז אולי אולי לא לזה התכוונת אבל העניין של חדש שאסור לאכול מקום אחד שני מקומות לי ידוע ששמרו על המנהג הזה באופן מעשי זה בתימן. כתב על זה מאמר בזמנו הרב בנימין לו. פעם שלח לי מאמר בעניין הזה כן על החדש שלפרסם אותו בכתב העתמה באמת התפרסם שמה כן והביא את הדברים עודיוב של רבי אברהם בן הרמבם ואחר כך מתימן מבעלי המדרשים בתימן. כן בתימן הקפידו על העניין הזה. התברה לי עוד פעם דרך אגב ותראו אפילו אומרים כן שיחתן של נשים יכולה להיות גם כן חשובה מבחינת הלכה שמעתי מי אשתי שהיא חוקרת את ידות וניסיה שאמא שהייתה לא ידעתוב אבל הכירה את ההלכות הלכות החיים ואת המנהגים הייתה מקפידה מאוד שהם לא יקחו מלילות מן השדה של חיתין בימים האלה ואכלו אותם כן כי עדיין לא עבר זמן על פי ההלכות עניין הלכה של חדש. זאת אומרת נעזור כרגע את יהדות וניסיה, אבל יהדות תימן לדוגמה הקפידה על דבר שהוא קשור למציאות של ארץ ישראל. הוא לא קשור למציאות של תימן בשום פנים ואופן. בתימן הגאוגרפיה היא שונה בכלל. לא אכלו הרבה חיטים. באזור שנעה אכלו חיטה. בדרום אכלו בכלל זראה, מה שנקרא. כן. כל השנה. זאת אומרת דוגמה אם כן לכך שהמציאות של ההלכות היהודיות של התורה המציאות של ארץ ישראל התפתחו מסיבות שונות ומוצדקות בזמנן אין כל ספק אני חלילה לא בא לומר איזשהו דבר בגנות רב פלוני או פוסק אלמוני במקום זה או בתקופה מסוימת הדברים שם צמחו והתפתחו ונוצרו על פי המציאות של אותם ימים וככל הנראה היה צריך סוק ולקבוע את ההלכות הללוה לכם עוד דוגמה במסכת כתובות ואל תחשבו שאני כזה בקי בתלמוד אני פשוט עסקתי בדברים האלה בתוך לצורך המחקר ההיסטורי אז אני זוכר גם כמה דברים מן התלמוד פרק קי נאמר שם בעניין של עלייה לארץ ישראל אישה שאינה רוצה לעלות עם בעלה תקבל את הכתובה לא תקבל את הכתובה וכן הלאה וההלכה הזאת שם המשנה הזאת היא אב הרבה מאוד שאלות ותשובות שכתבו חכמים בכל קהילות ישראל. חכמי אשכנז כפי שמביאים את זה התוספות באותו מקום פסקו שאין מצוות עלייה לארץ ישראל בזמן הזה. הלכה. מה זה בזמן הזה? כלומר עד שיבוא המשיח עד שיבני בית המקדש. זה דבר שאפשר להבין אותו. אינני אומר שאפשר להצדיק אותו. אינני בא לומר שזה נכון או לא נכון, אינני יודע, אבל אפשר להבין אותו על פי המציאות של אותם ימים. והן מסבירים את השני הסברים. משני נימוקים הם מביאים מביאים את הדברים בשם רבי חיים הכהן, אחד מבעלי התוספות. הסבר אחד, הדרך קשה מאוד. אפשר להבין אם הדברים קרוחים בסכנת מפשות וטלטולים קשים כל כך שספק אם אדם יגיע לארץ ישראל למרות רצונו, למרות המצרים לעלות ישראל יכול להיות שהוא לא יגיע אז מה איך יסכן בנפשו כמו שאתם אומרים אז פטור מן העניין הזה נימוק שני במחילה מכבודם קשה לקבל אותו על הדעת הנימוק השני הוא שאי אפשר לקיים בארץ ישראל את המצוות התלויות בקרע באדמה ולכן בגלל זה צריך להימנע מלעלות לארץ ישראל לא חובר לעלות לארץ ישראל זה נימוך שנראה יותר מה שאנחנו אומרים בלשוננו היום תירוץ מאשר נימוק רצי הנימוק הראשון דבר אנושי שאפשר להבין אותו ולקבל אותו עכשיו מסורת תימן כפי שאנחנו יודעים בב כפי שאנחנו לא מתכוון התימנים כי התימנים הם מעדים על עיסתם זה לא עדות כזאת היא לא מ מן המשובחות. אבל אם אנחנו מקבלים עדויות של אחרים, אני אתן לכם כאן שתי עדויות ואני אחר כך אתיחס גם לדברים אחרים כדי שנבין את ערכה של מסור לתימן. היה נוסע שבא לתימן בערך בשנת 1858 נוסע מאירופה יהודי כן שהכיר את היהדות. אם אני זכר כרגע משמו הוא בא לא. רבי יעקב ספיר אדם אחר וחתב באיזשהו עיתון אנגלי או גרמני גם זה אני זוכר אני הבאתי את הדברים בספרי על יהודי תימן במאה יט הוא אומר פעם ראשונה אני רואה יהדות טבעית כי ברור לנו שהדת צריכה להיות טבעית היא לא צריכה להיות דבר שהוא אנחנו עושים אותו מתוך איזשהיא תפייה מתוך הרגשת אינוחות מתוך הרגשה שזה לא מתאים לדור לזמן המודרני שיש פער בין א שאני עושה בחיים בכלל לבין המצוות של היהדות שאני מקיים. היהדות צריכה להיות דת חיים. היא צריכה להיות חלק אינטגרלי מכל ההוויה שלנו. לא רק דבר שאני עושה אותו א כדי לצאת ידי חובה. וכך הוא הגדיר באותה צורה את ה אותו מבקר שבא מאירופה לתימן בשנות החמישי במאה ה-19. יש עדות יותר קרובה, אבל גם כן רחוקה מבחינת הזמן. היו שני חוקרים מפורסמים, שלושה חוקרים מפורסמים, בבוקר מלמד ודי מכיר אותם לואי גינסבורג שהוא מגדולי פרשני התלמוד והזכרת את הירושלמי, פרשני הירושלמי והתוספתא וכן הלאה ודוקר ריצ'וארד גוטהיי. שניהם היו פרופסורים, אחד יהודי, אחד לא יהודי. מניו יורק והם באו לבקר בירושלים בראשית המאה ה-20 נלווה איתם גוייתן והוא מספר שוב את ההתרשמות שלהם מ אני חושב שהם ביקרוחת סיג
בבית הכנסת או בגורן
בגורל יכול להיות והם מזכירים שוב את הקיום הטבעי את המימוש הטבעי של היהדות כן אבל גויטן בעצמו כתב שהיה חוקר חשוב מאוד כתב מאמר ובו הוא מראה שהפניה של יהדות תימן מבחינה מבחינה חברתית היא כמו החברה היהודית שהייתה בארץ ישראל בזמן חזאת אומרת הם חיו בגלות לבשו את הבגדים של הגלות שנ עליהם כן מה שלבשו היהודים בתימן זה לא לא מרצונם חו ללבוש את הלבוש הקצר והשחור והלא יפה וכן הלאה כן פחדו מהגויים אספו להם הגויים לבוש בגדים יפים עשו עוד כל מיני דברים חלק גדולחלק מהמאכלים שלהם גם כן ודאי נוצרו במקום אולי גם חלק מהמוזיקה ועוד הרבה דברים אין כל ספק שהם התפתחו בהלח השהות הארוכה שלהם בגולה אבל ההתנהגות החבר דתית באופן כללי הוא אדם שהכיר טוב מאוד את ההיסטוריה של עם ישראל אומר זו יהדות כפי שהייתה מקובלת בארץ ישראל לתקופת חז"ל ואני מבקש לזכור רבותיי הקיום היהודי בארץ ישראל בתקופת חז"ל זה אולי החברה או ה התקופה האחרונה של של תולדות ישראל של קיום תוסס קיום נורמלי קיום טבעי של יהודים בארץ ישראל. מה שהיה מאז היה קיום מאוד מאוד כלוש. כן. תחת גזרות בתקופות של התלמוד. אנחנו יודעים תקופת התלמוד ה בארץ ישראל הירושלמי גזרות של הביזנטיים כל מיני דברים קראו לעם ישראל ששוב לא מדבר מחוץ לארץ ישראל בארץ ישראל עצמה החיים כבר לא היו החיים הנורמליים של עם נורמלי. כן. זאת אומרת מסורת תימן היא מייצגת את היהדות המקורת ולכן לא מעניפית אנחנו מנהיגנו רבננו אבל גם כל אחד מאיתנו חייב להבין מה המשמעות של נסורת האמת לגבי העיקרון הזה זה לא כל כך משנה אם זה המסורת הבלדית או הדרדעית לגבי המסורת השמית אינ בטוח אבל גם במסורת השמית כן חיים שחיו יהודי תמן בקהילות מחוץ לסנעה כן באזור שרעה ואני אומר את הדברים עכשיו על צמח מה שקראתי בספרי הזכרונות של רבי רצון הלוי זכרונו לברכה שתאר את החיים באזור שרע באזור כפרי שוב אתה רואה איזה חיים תוססים טבעיים אמיתיים כן, אבל בוודאי המסורת כפי שנשמרה בשנעה על פי המסורת הדברית הבלדית היא המסורת שאותה א שאותה אפשר להציג כן אני אומר את הדברים על פי השקפתם של הרב יחי כפך והרב יוסף כפך זצל שאפשר להציג אותם כדגל של יהדות שיתאים לחיים המודרניים שלנו היום עכשיו כשאני אומר חיים מודים למה אני אצל עם כל הכבוד שיש לנו אם אני ארשה לעצי לומר את הדברים הללו למה שהתפתח בגולה במשך 2000 שנה משתמש במספר הזה כמספר נוסחאי אה אנחנו חיים היום במאה ה-21 אנחנו לא יכולים להיות מנותקן מן המציאות שלנו היום ולכן הדה צריכה לתת תשובות לשני העניינים הללו. אחד אני כבר הזכרתי. זאת אומרת העובדה שיש גם אנשים אחרים או אנשים א שאינם שומרים על היהדות בשלמותה. בוודאי צריכים להשתדל לא ליצור פערים גדולים בין אנשים שמקובל לומר עליהם דתיים לבין אנשים שמקובל על מקובל לומר עליהם שהם חילוניים או אינם דתיים והדבר העקרוני לגבי הנקודה הזאת הוא ללקו בדרך של בית הלל של קירוב ולא של ריחוק כך נהג הרמבם וכך נהג הרב יוסף כסף ואני אביא שתי דוגמאות דוגמה אחת לכל מכל אחד הייתה בזמנו שאלה קשה מאוד בעם ישראל לגבי הפיוטים, לגבי אמירת פיוטים ומסגרת התפילה. זה מנהג שהתפתח בארץ ישראל וכדי שהציבור יבין מה העניין פיוץ כשצמח פירושו היה שלא אומרים את כל התוכן של הברכה אומרים את ה התחלה נגיד ברכת היוצר ברוך את הש כן יסר אורו ורח חושך מדלגים על הכל, מגיעים אל הקדוש קדוש קדוש וכל מה שבין זה בין תחילת הברכה לבין קדוש אומרים במקום זה אומרים משהו אחר אומרים פיוטות דבר אומרים ברוך כבוד השם מדמה אחר כך מה שיש אחר כך עד יוס למערות מה אומרים אומרים דבר אחר גם כן פיוט בכל פייטן בכל קהילה בכל מקום היה מחבר פיוט משלו כך התפתח המנהג הזה וכך נהגו ב בכל קהילות ישראל שאנחנו מכירים אותם אגב לא מצאתי עדות לא מצאתי עדות לאמירת פיוטים בתימן
בשיטה הזאת שם אומרים את הפיוטים בתוך התפילה במקום הנוסח הקבוע לא מצאתי עדות לכך הרמבם התנגד באופן תקיס ביותר לאמירת הפיוטים הוא בכלל לא אהב שירה תלמידיו רבי אברהם בנו ורבי יוסף בן עקלין היה להם יחס הרבה יותר חיובי לשירה הרמב"ם לא אהב את השירה בכלל שירת חול בוודאי חול שכן אפילו שירת קודש והוא עסר את אמירת קיוטים לא בגלל הפסק כפי שאחר כך נקבע והספרדים אמרו בסדר על פי השולחן ערוך יש הפסק אז אנחנו נגיד את זה לפני א מיד אחרי ישתבח או אחרי אחרי העמידה לא בגלל הפסק אלא הוא אמר התוכן של הפיוטים הוא יכול להיות יותר טוב ממה שח רבותינו אנשי כנסת הגדולה ואחריהם איך אנחנו נחליף את הנוסח הזה בנוסח שכתבו כל מיני פטנים שאנחנו אפילו לא יודעים מי הם שאלו אותו מקהילת הרם צובה מקהילת חלב מה לעשות אם אינן ליזת את הקהילת חלב מה לעשות כאשר בבית כנסת יש אנשים שרוצים לומר פיוצים אז הוא אמר אתם צריכים להשתדל למנוע את אמירת הפיוטים אבל אם זה מביא לידי מחלוקת אל תריבו על העניין הזה זאת אומרת הגישה היא למרות ההתנגדות העזה שלו התנגדות לא רק הלכתית ברדה אלא גם התנגדות אידיאולוגית עניינית תוכנית כן אמר זה לא סיבה לרית הדוגמה מהרב יוסף כפך כאן בבית הכנסת הזה אנחנו יודעים כולנו שה בנוסח הדרד אומרים לא יתמו חסולח אז אני הייתי וקח פעם עלה אורח להתפלל ואמר לו התמו חסח אז כמה אנשים כאן לא אמר כי לא תמו סליחה כי לא תמו כי לא תמו כי לא תמו אמר להם תשאירו אותו מה אתם רבים על העניין הזה זאת זאת אומרת יש דברים והם אלפי דברים. זה לא עניין אחד. אלפי דברים שאפשר לנהוג בהם בצורה יותר מתונה. אני לקחתי כאן דוגמות דוגמאות קצת א קוריוזיות אבל מכל תחומי החיים אפשר לנו ברור לנו היב איך אפשר לנהוג בצורה נתונה כדי לקרב גם את מי שאינם מכללים בגדר שומרי שומרי מצוות. אינני רוצה לומר דברים ש שמעתי מפי הרב כפך בעצמו אנחנו יכולים לראות את זה עכשיו יש ספר ספר אחד שהוא הוא בו חלק מן הפסקים שלו ואנחנו רואים את שיטתו לכולה כדי לקרב הוא גם סיפר איך היה מדבר עם בעלי הדין מנסה להסביר להם עם האישה שעשתה כל מיני דברים וכולי איך באמת למנוע למנוע מריבות מנוע סכסוכים איך לקרב באופן מעשי בין חלקי העם ובין איש לחברות א אם כן זה באשר התייחסות הדת כלפי כלל ישראל אז השיטה שלנו אנחנו יודעים שיטת מסורת היא בדרך כלל לכולם כל מי שחי עם אשכנזים או עם ספרדים יכול לראות את הדבר הזה כן יום יום יש דברים שאנחנו לא לא נוהגים לכולם אנחנו יודעים שאשכנזים וספרדים אוכלים את החמץ רואים את הויסקי ואת הכ ח על בתוך הארון בבית כן אומרים בחרנו אותו טוב אצלנו אנחנו דרך בעניין הזה נהגנו לחומרה לא מוכרים אלא פשוט מקיימים את העניין של הביאור הלכה למעשה אבל זה לא דברים עקרוניים אני מדבר על גישה באופן כללי של התנהגות היא יותר אוהדת גם למי שלא נחשב כמקיים באופן מדווקדק את כל את כל ההלכות הדברים נוגעים בעיה קשה מאוד ועגה של הגיור ובזה אנחנו שומעים כל יום כל מיני באמת פרשות מאוד מאוד קשות אנושיות כן בגלל כל מיני חומרות שדומני אין אין אין מקומם א בדורנו אם כן והדבר האחרון ובזה אני רוצה לסיים הזכרתי את זה מקודם כאן אני אפרט קצת יותר ההתייחסות אל החיים המודרניים. אז הנה ראינו שהרב אליקין הרא לנו כן איך אפשר לגייס את הכימיה, את ענייני התזונה והפיזיקה וכן הלאה כדי להבין הלכות. אז זה אולי נוגע מזכיר לנו פרשה יותר גדולה שנקראת דת ומדע. כן. אסור לנו לצאת מתוך מחשבה שהדת והמדע הם שני אויבים זה לזה. ושהם העולם לא יכלו לשכון יחד. כן? אם המדע זה דבר שאדם מסיג בשכלו, אז הקדוש ברוך הוא נתן לו שכל, נתן לו שכל שישתמש בשכלו. יכול להיות שהוא לא משתמש בצורה נכונה. יכול להיות שהמסקנות לא נכונות אבל עצם ההתעסקות ונדע לא צריכה להיות דבר שלילי, לא צריכה להיות דבר פסול. וזאת בוודאי הייתה שיטתם. של הרב יחי קפח והרב יוסף קפח לסיכום הדברים אם אנחנו נצליח להביא את המשמעות הזאת של מסורת בצורה בטוחה בצורה אה שאיננה באה מתוך תחושה של שפלות או קניעות כלפי מסורות של עדות אחרות זה לא צריך להיות כל אחד אה כן הרב הראשי כדי לומר אני מכיר את מסורת אמה ואני רואה בה את הדבר הנכון ואני חש בה שהיא הדבר שמאפשר לנו דווקא לחיות בצורה טובה גם בדורות הנוכחיים בדורות החדשים אני חושב שבכך אנחנו אולי ניתן איזשהו חלק מסוים לסילוק המחלוקות א בישראל שלצערנו הם לא תמיד מחלוקות בשם שלנו כן שמזוג בין