הללו אשר לשים ואופים מצות באופן אישי או פרטי להבדיל מהאפייה התעשייתית ואין ספק שהדבר הזה הוא מבורך אבל דורש זה צהירות מרובה מאוד מאוד כי סוף סוף אנחנו עדים לכך שאנחנו מאבדים יותר ויותר את הזקנות שלנו ואת הזקנים שלנו שעדיין ידעו והיו מיומנים הן בזגריזות והן ביראת שמיים כדי שחלילה חלילה באפיית המצות לא יהיה מכשול אבל סוף סוף יש צעירים שמוכנים ורוצים ללמוד ולהקפיד לדקדק. ואנחנו היום נעמוד על עניין אחד והוא עניין מים שלנו. רבנו אומר בפרק חמישי מהלכות חמץ ומצע הלכה יא. אין לשין בפסח עיסה גדולה שמה תחמיס אלא שיעור חלה בלבד ואין לשן לא בחמין ולא בחמי חמה ולא במים שנשאבו בו ביום אלא במים שלנו ואם עבר ולש באחד מכל אלו הרי הפת אסורה כאן צריכים אנחנו קודם כל להבליט ולייחד את שיצת רבנו בעניין הצורך במים שלנו ונקדים הקדמה. המצה אפיית המצה יש צורך בזהירות גדולה מאוד שלא תהיה קרוחה בחימוץ בכך שהבצק יחמיץ. וזה עיקר העיקרים. וזה לכל שבעת הימים שהרי יעשו לנו החמץ ביראה ולימצא ועסור עמנו באכילה כלשהו של חמץ אבל יש גם מה שנקרא מצת מצווה שבה אנו מצווים לנהוג שימור יתר דקדקנות יתר כלומר אף על פי שבסטנדרטים רגילים יכולים אנחנו להבטיח שהעיסה לא תחמיץ, אבל בשביל מצת מצווה התורה אומרת תושמרתם את המצות. אז אנחנו מצווים ומוזרים לנהוג בסטנדרטים הרבה יותר גבוהים של זהירות. ולכן רבנו מונה דברים שהם בבחינת אלמנטרים שבלעדיהם יש סכנה של חמוץ ודברים שהם נוספים בגלל העניין של שימור המצת מצווה, מה שנקרא מצה שמורה בשביל ליל הסדר. ויש הבדל בין הדרישות הללו האלמנטריות ובין הדרישות שהם נוספות. בהדר הדרישות אלמנטריות אז אסור לאכול את הלחם כפת כל שבעה בהעדר הדרישות הנוספות אז מותר לאכול את הפת אבל לא יוצאים בה ידי חובת מצת מצווה שמורה מצה שמורה זה הבדל דק וחשוב למדאי הנה רבנו אומר אין לשין בפסח עיסה גדולה שמה תחמיץ אלא שיעור חלב בלבד ואין לשין לא בחמין ולא בחמי חמה ולא במים שנשאבו בו ביום אלא במים שלנו ואם עבר ולש באחד מכל אלו הרי הפת אסורה זאת אומרת שאם אדם לש בחמין אז הפת אסורה אפילו אפילו שלא ידוע לנו שחמיטה כי הסיכון של החמתה הוא כל כך גדול שחמי ישראל אסרו לאכול את הפת לא שלא יוצאים מדי חבת מצה שמורה אלא אסור לאכול צפת כל שבעה וכן לא בחמי חמה גם כן לא שידוע לנו שאמלש בחמי חמה המים הבצק מץ חכמי ישראל גזרו ועשרו את הפת שלוש בחמה כי דרגת הסיכום שזה יחמיץ היא גבוהה ולא במים שנשאבו בו ביום אלא במים שלנו אנחנו עוד נתעכב על הפרט החשוב הזה לעומת זאת כתוב לא תשב אישה בהלכה יב תחת השמש ולא תחת הרקיע ביום העבים אלא במקום שאין השמש זורחת בו ולא תניח את העיסה ותתעסק בדבר אחר ואם הייתה לשה ואופה צריכה שני כלים של מים אחד שמכטפת בו ואחד שמצננת בו ידע ואם עברה ולשה תחת השמש או שלא ציננה ידע או שעשתה עיצה יותר משיעור חלה הפת מותרת כי הדרישות האלה הם נוספות על האלמנטריות הם רק בשביל שנוכל לקיים ושמרתם את המצות שיהיה לנו מצה שמורה בשביל ליל הסדר אבל הפת מותרת אם הוא לא עמד בדרשות הנוס האלה היא מותרת באכירה כל שבעה קילו חמץ ואין חשש לחמוץ בכלל אבל היא לא נצא בה ידי חובת מצה שמורה כי לא עמדה בסטנדרטים הנוספים שהתורה דרשה במצת מצווה אז הוראנו לדעת את ההבדל בין הלכה יא ובין הלכה יבין דרישות אלמנטריות ובין דרישות נוספות כאן אנו כבר חוזרים חזרה על יא ושואלים את עצמנו מילא באמת ביחס לעניין של לשא בחמין או אפילו בחמחמה ברור לנו באמת שאם לשו במים חמים או בחמי חמה שצריך להיזהר מפני חימוץ ואין לקחת סיכון ויש לאסור את הפת אפילו שלא ידוע לנו שהחמיתה אבל מהו זה שנאמר ולא במים שנשאבו בו ביום אלא במים שלנו. כלומר, אם אנחנו נלך ונשאב מנבאר מים ומיד נשתמש באותה מים ב בשביל לישה, הפת נאסרת. נאסרת לפי רבנו כאילו לשנו אותה בחמין, כאילו לשנו אותה בחמחמה. אלא אם כן שאב את המים בעוד יום ונשארו איך קוראים 12 שעות אז ורק אז אפשר יהיה להשתמש בהם אם לא כאמור אסור להשתמש בהם ומשתמש בהם הפת נאסרת באמת בטור אור החיים סימן תנ הוא מביא מחלוקת בין הראשונים בין חכמי הראשונים בעניין בעניין הדרישה של מים שלנו והוא מביא את שיטת רש"י שהדרישה של מים שלנו היא לא מעכבת כלומר זה דבר שלחילה בשביל שימור יתר אבל אם הולש במים רגילים ולא במים שלנו אזי היא לא נאסרת עלבדרשי לעומת זאת הוא מביא את שיטת הריף ואת שיטת בהלכות גדולות והריץ גיעת שאם הוא לשמים שלא לנו הפת נאסרת כמו דברי רבנו הרי שאנחנו מוצאים שתי שיטות בעניין זה אם הדרישה של מים שלנו היא מדרישה אלמנטרית שבעדד הפת או מותרת או אסורה כמו עלש בחמה או חמחמה או לא? באמת נאמרו כל מיני טעמים מאוד מאוד מעניינים למה אסור ללוש במים שלא לנו, שלא לנו. אמרו שהשמש שחמה מאחר והיא נמצאת מתחת לאדמה לפי ההבנה והציורים של אז. אז היא מחממת את בטן האדמה. ממלא המים חמים ואז צריך שכשהוא שואב אותם צריך שיהיה להם איזשהו צינון תהליך של צינון עד שאיך קוראים עד שיהיה אפשרי להשתמש בהם איננו יודע אם זוהי שיטתו של רבנו כי רבנו לא הוסיף הרבה בעניין של מים שלא לנו שלנו אלא הוא אומר ולא במים ש שאבו בו ביום אלא במים שלנו. אין הרמב"ם מדקדק מתי ואיך. שמע אם אתה שואב פה ביום ולשבעות מים אסור וזה אפילו זה מסכן את הפת עד כדי כשפת אסורה אבל אם אתה נותן לזה צינון אז זה אפשרי. נראים הדברים מורי הרי אומר שכשהוא עשה בדיקה בבארות בעיר צנעה ש שהבארות בעץ היו עמוקות הרבה ומדדתי בשעתו חום המים בעת שיבתו מן הבאר ומצאתי מידת חומו אחידה ביום ובלילה בקיץ ובחורף אלא שבחורף שהגוף קר נדמה לנוגע בו בידו שהוא יותר חם ובקיץ נדמה יותר קר ולמעשה אין הבדל. כלומר שבעצם לכאורה אומר מעיד מורי שהמים בבטן האדמה דרגת החום שלו כמו הדרגת המים שנמצאים מעל פני האדמה. ואם כן דווקא כעת השאלה היא יותר גדולה למה באמת יש צורך בהלנת המים. נראים הדברים ש דווקא בגלל זה שבני אדם חושבים שאם המים באים מבטן האדמה ואינם רואים פני חמה, אינם חמים ואז שתמשו בהם באותם מים ישר בלי צינון והועיל ויכול להיות שבאותו יום דווקא המים הם חמים אז מילא כש יש לוקחים מים רגילים, מנהרות או כל מיני מאגרי מים. אז האדם יש לו תודעה היום חם אז הוא יודע אם היום חם המים חמים וזה נכלל בהגדרה של חמי חמה. דהיינו אדם מבין דבר מובן מאליו שיש מה שנקרא שהחמה מחממת ויש מה שנקרא חמי חמה. אז ממילא הוא נזהר בשביל חמץ. אבל מים שהוא מוציא מבטן האדמה הואיל וזה לא בתודעה של בני אדם שהטמפרטורה שם היא בדיוק כמו בחוץ ואז אם בחוץ יש גדר שחמי חמה אז אותו דבר גם גם במים שבטן האדמה יש להם אות הדרגה של טמפרטורה אבל בני אדם טועים חושבים שזה מבטן האדמה שהטמפרטורה הרבה יותר נמוכה בגלל זה גזרו חכמים גזרה ואמרו שמים שנשאבו ולא לנו במשך הלילה במקום מצונן אז אי חשש שהמים האלה הם חלק ממים שנקראים חמי חמה עלול האדם לקשלזה חלק מגזירה שחכמי ישראל גזרו ועשרות את הפת אם אדם משתמש בלי זה יוצא איפה שה הצורך ומים שנשאבו וצוננו הוא בעצם לגזור גזירה בגלל חמי חמה. ומכאן שמים אשר הם נמצאים בפריג'דר. אף על פי שהחתם סופר ועוד פוסקים אמרו שאפילו מים שהם כפורים יש בהם איזשהו מיסוד חמימות. הם הם לא לנו. דברים קשים שאנחנו לא מבינים אותם גדולים הם אותם פוסקים. אלא ומה אם אני לוקח מים שנשאבו ואני שם אותם בתוך מרטף קריר כדי לצנן זה מועיל כל שכן בתוך פריג'דר שוודאי וודאי שמים כאלה מועילים במיוחד שאנחנו מוצאים שהם פוסקים הלכה למעשה שאם אין לנו מספיק מים שלנו יקח מים רגלים ישפוך ויערבב אבל בתנאי שעדיין המים שלנו יורו וכך כל מיני פסקים והלכות שחידשו מסביב לעניינים אלו לכן נראים הדברים שכאמור גזרה שגזרו על מי בעירות בגלל התעטוע המחשבתי של האדם שהאדם עלול לחשוב שהם מים צוננים ובעוד שיש לגזור עליהם בגלל חמי חמה כי כאמור הטמפרטורה למטה היא כמו הטמפרטורה למעלה וצריך להרחיק אותם בגלל חמ חמה זוהי גזרה ולכן הך שאנחנו יודעים שהמים קרים לא כשאנחנו שאבנו אותם כי זה נחל בכלל גזירה והן מחלקים אלא כגון ששמנו אותם במקום קירור נראים הדברים שאפשר להשתמש לכתחילה לא נזוז מהדרישה של מים שלנו אבל כבר אמרו הפוסקים שאם אדם פותח את הברז והמים שבצינורות אה ואוסף אותם ולוקח אותם ממקום מצונן זה כאילו שאדם שאב אותם מן הבאר ושם אותם והלין אותם לא לחשוב שזה כבר יש קדושה שדווקא בבאר וילכו דווקא מן הבאר אלא לקחת מן הצינורות מאיפה הצינורות באים הם באים מהבארות שנשאבו ואם כן אם לקחת אותם בתוך קדין והלמת אותם עברת אותם תקופת די וכך לכן נראים לנו הדברים שאם באמת אין לאדם מים שלנו או אין לו מספיק מים שלנו אם הוא הלין את המים שמנצרוב זה מספיק בכל שכן אם שם אותם בפריזר לא עד כדי כפור אלא בשביל צינון בעלמה רבי חניה בן אגש אומר ברוך