שאל השואל, האם מותר לאדם להסתבן בסבון שאיננו כשר לפסח בחג הפסח מאחר והוא שמע שכל דבר אשר הוא בא על גוף האדם בדרך של רחיצה, הרי זה כאילה ושתייה. ואז השאלה האם הדבר הזה אסור בפסח? או מותר. ובכן, שנינו במשנה במסכת פסחים, פרק שני, הלכה שביעית נאמר כאן כך: "אין שורין את המורסן לתרנגולין אבל"ל חולטין. האישה לא תשרה את המורסן שתוליך בידה למרחץ, אבל שפה היא על בשרה יבש. כלומר היה דרכן לקחת את הקליפות של החיטים, של הדגנים, ולהשתף בזה במרחץ כשימוש של סבון. כי יש בדגנים יסוד עמילני שמסייע לסיבון, מסייע להדחה ולניקיון ולסילוק הלכלוך. אז בפסח זה יוצא בעיה. כיוון שאם המורצן בא במגע עם מים ומחמיץ, אז קודם כל זה מגיע לאיסור בליראה ובלמצא. שהרי אדם שלוקח מיני דגנים ומחמצן בפסח עובר על ביראה ובלימצא ולוקה על הלו הזה. כיוון שהוא עשה בו מעשה. להבדיל מאותו אדם שהשאיר חמץ מערב פסח, השאיר אותו בפסח, הוא עובר על ביראה, אבל איננו לוקה כי לא עשה מעשה. והנה כאן נאמר שהאישה לא תשר את המורסן ותיקח את המורסן השרוי בפסח למרחץ כדי להסתבן, כי עד שהיא תשתמש בו, בינתיים זה יחמיץ והיא תעבור על ביראה ובימצא. אבל התירו לה לשוף את המורסן הזה על בשרה יבש. עוד לא לפני שריה שמה אותו על בשרה יבש. ואמנם לאחר מכן יבואו המים על גבי המורסן הזה והוא יחמיץ. אבל כבר אין חשש לדבר הזה. מדוע? אומר מורי בדברי בעקבות דברי רבנו שהתיק לשון המשנה הרמבם בהלכות חמץ ומצ פרק שמיני א פרק חמישי הלכה יט נאמר לא תשרה אשה את המורסן שתוליך בידה למרחק אבל שפה היא על בשר יבש הי המים מרטיבים את המורסן והם מחמיצים אז אומר מורי בהערה לד שאין חשש כזה כיוון שבת בבד עם החימוץ הוא גם נשף והולך אל הטיעול, דהיינו אל הבעור. הנה אומר מורי באזו הלשון אה כלומר שלוקחת המורסן יבש למרחק הוא משתתפת במים ושפה בו את בשרה ומשתתפת שוב והיא והוא כלומר המופסן הרטוב הזה כולב שטף בין התינוף לטיעול. כלומר אם היינו משתמשים על דרך ההגדרה ההלכתית גיטוב ידו באים כאחד גם כאן חימוצו ובעורו באים כאחד שהרי נכון זה מחמיץ אבל באשעת הוא נמאס אז יוצא איפה שחמוצו ואורו באים כחד ולא חששו ועדיין רבותיי כל הבעיה היא ביחס לביראה ובמצא לא חששוב כלל ביחס להבליעה של הגוף דרך הנקבוביות את החימוץ הזה למה אף על פי שלעניין יום הכיפורים אכן אמרו חז"ל שאסור לאדם לרחוץ גופו במים זה חלק מחמשי עינויים שאנו מוזרים עליהם ביום הכיפורים ודרשו חכמים ואמרו שהרחיצה והשיחה זה כמו שתייה ואכילה ולכן ביום כיפורים אסור אף על פי שכך דרשו לעניין יום הכיפורים וזוהי ההלכה ביום הכיפורים אבל זו רק הלכה ליום הכיפורים היא איננה הלכה לשאר מאכלות אסורות. שהרי בגמרא מסופר רב אשא שבתו לקתה בחום ולקח לימון של עורלה ושף על גבי בשרה כדי שהנקבוביות של הגוף תקלוטנה נטמין C טבעי שיש בלימון. מה שמוריד את החום של הגוף. ובררו שם חכמים איך עשה דבר כזה? והרי הפרי עורלה אסור באכילה ובהנאה. כלומר נשים לב שכל הבעיה שם הייתה לא בגלל שהבליעה והספיגה של נקבוביות זה כמו אכילה ושתייה, אלא בגלל איסור הנאה. כלומר, אם היינו לוקחים פרי שאין לנו פרי של אורלה והוא אסור או אפילו לא דווקא פרי נניח ניקח חלב חלב שהוא אסור הוא מותר בהנאה רק אסור באכילה ונניח שאומרים שאם אדם ימרח אותו על גופו כשהוא כמובן ממוסס או אפילו גם לא אז שזה ריפוי למשהו מותר למה כי לא הבעיה של אכילה ושתייה טרידה את חז"ל כי אין דרך אכילה ושתייה בכך, אלא רק דבר שאסור באכילה ובהנאה. בגלל איסור ההנאה דנו בעניין הכל מאכל אסור שאיננו אסור בהנאה, אין לנו בעיה מהבחינה זו של הבליעה והספויגה. ומשום כך, באמת מותר מצד הדין להזריק לחולה מזון חמץ. שלא דרך פיל אלא דרך הזרקות דרך ורידים ויו יוצא מהדברים האלה ואפילו היינו מחברים צינור ישר למערכת העיכול ומזרימים אוכל לא זה עשרה תורה עשרת תורה דרך הנאת חך ולא דרך הזה של ההזרקה בדרך צינורית שמגיעה לכלי העיכול ומשום כך הבלאה של החומר האסור זה לא נקרא צנו אכילה ושתייה ונגעו בדבר רק אם בגלל שהוא אסור בהנאה לא יותר משום כך באמת אסור לאדם לקחת חמץ ולשפשף על עצמו בחג לא כי אנחנו אומרים שהשפשוף בחמץ על גבי בשרו הוא כמו אכילה או שתייה אלא כיוון שחמץ אסור באכילה ובהנאה אסור לההנות ממנו אבל הסבון כיוון שהוא כבר נפסל מאכילת כלב אז כבר לא שייך לבוא להגיד שהוא אסור בהנאה שר כבר למדנו בהלכה באחת מההלכות היומיות שדבר שנמסל מאכילה לא רק מאכילת כלב מאכילת אדם מותר לקיים אותו בפסח אפילו לפי מרן לא רק לפי הרמבם מותר לקיים אותו בפסח ואין עומרים עליו בלראה בלמס ואם כן איפה כל שנפסל מהח תחילת כלב בוודאי וודאי שאין בו כבר גדר של איסור הנאה ומשום כך מותר להסתבן בסבונים האלה כיוון שכאמור זה כבר נפסל מאכילת כלב נכון מאוד שיש בגדר הפוסקים בין הפוסקים שיטה שהרמב"ם לא מסכים לה וגם הרן לא מסכים לה שאם אדם לוקח משהו שנסלכת כלב הוא בכל זאת אוכל אותו של דעתם אח שבה הוא נתן לזה חשיבות ולכן אסור למרות שהוא נסר מחלת כלב כי חמץ זה במשהו אבל שיטת רבנו לא בטלה דעתו אצל כל אדם ומשום כך אין בעיה וזה עדיין בדרך אכילה רגילה דרך הפה ולא דרך דרך נקבוביות ולכן דרך נקבוביות אין בכלל מה לחשוש וזוהי הסיבה רבותיי שאנחנו מוצאים הוראה שהרבנים בארץ מסכימים לה. היא ההוראב נוגע לתרופות. והיא אומרת כך, כל המשחות, קרם לסוגיהם, זריקות, טיפות עיניים, אף ואוזניים, פטילות, משאפים וכל חומרי החיטוי שמשתמשים בהם, שימוש חיצוני. שימוש חיצוני. לא דרך הפה, אלא שימוש חיצוני. מותרים אף לחולה שאין בו סכנה. להשתמש בהם. כלומר, כל חולה אפילו שאין בו סכנה. אף מעורב בהם אלכוהול או מרכיב אחר חמץ ואין המשירים לפסח. יצוין כי הפתילות, תמיסת יוד וכן פולידין סוגם המיוחדים כיום בארץ כשרים בפסח. אבל גם אם לא, אם אדם לוקח פתילה ושם אותה דרך אותו מקום, אין בזה איסור. ולכן, מבחינתנו, שימוש בסבון ביקשר פסח אין לו בעיה גם למרות שהוא מסתן על גבי גופו. הוא עולם. בכל זאת הראש החמיר בעניין בעקבות פירוש רש"י. רש"י אמר שפה היא על גבי בשרה יבש את המורסן ואין חוששים שמה איך קוראים? המורסן יחמיץ מהזעה. כי זיעת אדם לדעתו איננה מחמיצה אבל בהגיעה למרחץ אומר הראש ומביאו התור בסימן תסכ אור חיים זהו בנו מביאו וכן הכסף משנה על דברי רבנו פרק הלכה יט מביאו בהגיאה למרחץ עוד בטרם תשתתף במים תסלק את המורסן מעליה כי אם היא תפתח את ה את המים תשתמש במים עם המורסן זה יחמיץ ואסור ובעקבות הראש מרן בשולחן ערוך אור החיים תס"ח סעיף ב אין האישה שפה מורסן על בשרה אפילו יבש לומר בניגוד למשנה כי המשנה אומרת שפה וכך רבנו אמר אפילו את זה כבר הרחיקו הרחקה חומרה יתרה מחומרות הפסח אבל תוצאה מכך מטבע הדברים כבר מתשטש הגבול בין הביראה ובימצא ובין איסור אכילה שתייה דרך נקבויות הגוף. גם הראש שהחמיר ואמר שלא תשטוף את המורסן כשהוא על גבי גופה, הוא התכוון בגלל שהמורסן יחמיץ ועוברים על בא ליראה ולמצא. כלומר הוא לא מקבל את היסוד שחמוצו הוא באוריים כאחד. טוב זה זה גישה זה שיטה אבל עדיין לא אומר בגלל שהגוף יספוג חמץ והרי הוא כך תחילה הוא שתייה אלא זוהי שיטה שהיא נובעת מכך וכבר אומרים שאסור גם שלא להשתמש בשימוש חיצוני בדבר חמץ כיוון שנקבויות הגוף שואבות אוקטות ואז זה כמו אכילה או שתייה ולכן החמירו אפילו בסבון יש כאלה שמחמירים שזה פסול מאחלת כלב שלא להשתתף כיוון שאחשבה כאילו אוכל את זה זה כמו אחל שתייה אוכל חשבה חומרה על גבי חומרה חומרה על גבי חומרה אז נכון הוא שפסח מחמירים אבל למי שמחמיר יחמיר אבל מעיקר הדין ולפי שיטתנו אין מקום להחמיר בעניין של שימוש סבון רחצה בפסח גם אם הוא יש בו מעורה בו יסוד דגני רבי חמ