המקורות עוסקים בהלכה האוסרת אכילה או עשיית מלאכה לאחר חצות היום, זמן מנחה גדולה, לפני תפילת מנחה. הדיון מבאיר את דעת הרמב"ם האוסר כל אכילה משעה זו, לעומת דעות אחרות המבחינות בין סעודה גדולה לקטנה, או המתירות עד זמן מנחה קטנה. הטקסט בוחן את טעמי האיסור ואת הפסיקה למעשה, תוך התייחסות למנהג קהילות תימן שהחמירו בדרך כלל להימנע מסעודות גדולות לאחר חצות. לבסוף, נידונים מצבים חריגים בהם אדם רעב ולא הספיק לאכול לפני כן, והאפשרויות העומדות בפניו להתפלל יחיד או להקל בהסתמך על דעות אחרות ובשל תפילה קבועה במניין