מהו מקור החיוב לילך בכסוי ראש, או שהינו רק מידת חסידות בעיקר בזמן התפילה?
האם המנהג שהתקבל בכל עדות ישראל הופך את גילוי הראש כביטוי לפריקת עול?
האם ניתן להתיר בנסיבות של אי נוחות, הפסד ממון או חשש מפגיעה ע"י אנטישמים?

מהי רמת וסוג האיסור אם קיים, דאורייתא או דרבנן?
כאשר מדובר בצורך בטחוני, האם ידיר אדם את רגליו מבתי תפילה או מישובי הספר?
כיצד ינהג היהודי כשמדובר במצלמות המוצבות כחלק ממערך הגנה מפלילים?

מהו המשקל של ההתפייסות בין אדם לחברו בתהליך הטהרה?
הלכה היא: ש"צ לא מוציא ידי חובה את שיודע חוץ מראש השנה. האם דין זה גם בוידוי הש"צ והרי לא ניתן למנות שליח לוידוי האישי?
עיטוף בטלית מבעוד יום להקבלת היום הקדוש, האם חייב בברכה ומה עם עיטוף דומה לקדושת השבת?

האם טוענים לזכות למחבל שדרס ופגע בכוונה תחילה בחפים מפשע?
האם מותר לעשות שפטים ברוצח שנתפס ואינו מסוגל עוד לבצע זממו?
כיצד יש לפעול למען הצלת נרדף, האם יש לחוס על נפש הרודף אם הוא קטין או שאינו בר דעת?
האם גם מי שמסכן הנרדף שלא בכוונה יחשב רודף, כמו מכונית המתדרדרת לכיוון קבוצת אנשים?

מחד מחמיר הרמב"ם בנגיעה במים ואפילו באצבע קטנה ומאידך מונה מספר מקרים לקולא אפילו העובר בנחל ע"מ לשמור פרותיו.
ידוע שטהרת הידים הינה מן הדברים המעכבים התפילה. האם דווקא במים או אפילו בחומר אחר?
מהו הבסיס להיתר של הרמב"ם לאשה לרחוץ ידה אחת כשהיא מאכילה את בנה?

האם זה תלוי בגיל הילד או במינו (זכר או נקבה)?
קטן שהגיע לחינוך המתענה לשעות ומבקש לאכול בליל כיפור, האם יש לדחות אותו עד לבוקר?
האם יש מצב שחובה למנוע הקטנים מלצום?

מי קובע רמת הסיכון, האם ניתן להסתמך על חוות דעת רופא גוי או רופא יהודי שאינו שומר מצוות?
מהם שיטות הפוסקים המקובלות להיתר כנ"ל והאם ניתן להשוות זאת לדיני מאכלות אסורות?
היש הבדל בין ההפסקות לאכילה לבין ההפסקות לשתיה?
מה עדיף לשתות במקרה שכזה, מים או משקה מזין?

האם העונש שהוטל עליו, שש עשרה שנות מאסר בפועל, תואם גם את משפט התורה אשר נמנע מאד מעונש מוות?
מהם הכלים החינוכיים והמשפטיים שמציעה תורת ישראל ע"מ להתמודד עם תופעות מיוחדות החורגות מהנורמה החברתית?
אלו עונשים יכולים להיות אפקטיביים למרות שאין כיום מציאות של ערי מקלט, גואל הדם ולא עדים והתראה?

האם די בענישת החשוד בפשע הרציחה על מעשהו החמור ולכן יהיה פטור מנשיאה בהוצאות הנ"ל?
האם נחשב כגרמא בנזיקין ויהיה פטור מהוצאות וח"ו יהיה בבחינת "חוטא יוצא נשכר"?
מהם הפתרונות שמציעה ההלכה כדי להתגונן מפני גנבים או פושעים הגורמים נזקים כספיים לזולתם?

מה מקור החששות מסוג מזיק זה באותם ימים והאם יש לנקוט בדרכים לפייס אותו?
מה פרוש הנאמר בתהילים: "מקטב ישוד צהרים", האם שד מבעית או מקום החשוף לסכנת שודדים?
אם כן איפוא, מהי מטרת המדרשים בהפחדות האלו להמונים בדיני ימי "בין המצרים"?