עיין בספרי תורה קדמונים מלפני מאות שנים, ויתגלו בפניך צורות האותיות של הכתב ששרד במסורתנו, להוציא האות ח' שיש וגם בקדמונים חדרה האות ח' עם גג חטוטרת.

תשובה מאת הרב רצון ערוסי.

מכתבך שבסימוכין הגיע לידי למחרת היום, ובו ביום יצאתי לבדוק את השער שמול רח' חביבה רייק. ואכן הותקן שער חדש מברזל עם משקוף ומזוזות. והוא נעול עם מנעול. בעבר לא היו שערים כאלה, היה שער אחד נעול עם דלת אטומה, אבל הוא כנראה נבנה בטעות לפי תכניות ישנות, כיוון שמתחתיו יש תהום, אבל השער החדש הוא לכיוון שביל גישה.

למרות כל זאת אין חובה לקבוע שם מזוזה. להלן הנימוקים:

א. התורה (דברים ו, ט) ציוותה: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך". עיקר החיוב הוא בפתחי הבתים, בית שמשמש לדירת אדם.

אבל התורה ריבתה גם ובשעריך, אחד שערי המדינות ואחד שערי העיירות (מדרש תנאים, וגמרא יומא, יא, א).

והחיוב לקבוע מזוזות בשערי המדינות ובשערי העיירות הובא להלכה ע"י גאוני בבל, ע"י הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש, הטו"ר והשו"ע ועוד, אולם הריטב"א בחידושיו על יומא, שם, כתב שחיוב זה הוא רק מדרבנן. אבל בספר המצוות לרס"ג, כרך א, עשה ח, משמע שהחיוב מדאורייתא, וכן משמע מן הכרוז שכתב הרמב"ם להלכות מזוזה, ג, "לקבוע מזוזה בפתחי השערים". שו"ת חלקת יעקב, ח"ב, אה"ע, סח, הערה ב, שהסביר את שיטת הריטב"א, שהחיוב בשערים הוא מדרבנן, בגלל שהם חייבים רק בגלל הבתים. ואין הכרח להסבר זה, שהרי הרמב"ם סובר שחיוב השערים הוא בגלל הבתים, ובכל זאת הוא סובר שהחיוב מן התורה. כי התורה ציוותה גם על הבתים ועל השערים.

ב. אולם רש"י, שם, יא, א, ד"ה אחד שערי המדינות, כתב: "יש מדינה מוקפת הרים ויערים בכמה פרסאות, ואין יוצאין ממנה אלא דרך שערים, כגון ארץ הגר". כלומר, רק ערים שהן מוקפת הרים ויערות, שאין אפשרות לצאת מאותה עיר דרך אותם ההרים או אותם יערות, ורק דרך השערים ניתן לצאת, ששערים אלו חייבים במזוזה.

לפי רש"י יוצא, שכל עיר שיש לה יציאות ממנה לא רק דרך שערים, אין חייבים לקבוע מזוזות באותם שערים. וכזו היא קריית אונו, שכל היציאות והכניסות שלה אינן שערים.

ג. ובאמת שגם אלה שלא פירשו דבריהם כרש"י וכהאשכול, אלא סתמו דבריהם, מתכוונים כנראה שהיציאה והכניסה לעיר רק דרך אותם שערים. הנה לדוגמה הרמב"ם, מזוזה, ו, ח, כתב: "לפיכך אחד שערי חצרות ואחד שערי מבואות, ואחד שערי מדינות ועיירות כולן חייבין במזוזה, שהרי הבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכן. ואפילו עשרה בתים זה פתוח לזה, הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן חייבין במזוזה. ומפני זה אמרו, שער הפתוח מן הגנה לחצר חייב במזוזה".

כלומר, כל החיוב לקבוע מזוזה בשער העיר הוא רק כשהוא משמש המבוא לבתים, שהם החייבים העיקריים במזוזה, כמו חדר לפנים מחדר, שהחדר הפנימי הוא החיוב העיקרי, וכל החדרים שהם מבואות לו, חייבים בגללו. וכן שער החצר, חייב, רק בגלל שהוא מבוא לבית.

וכשמדובר שהשערים לעיר הם אינם המבואות היחידים לבתים, הרי הם אינם כמו שערי חצר. כי שער חצר שאינה מוקפת כלום יתחייב במזוזה. בוודאי שלא. כך גם עיר, רק אם היא מוקפת חומה, או מוקפת הרים וכיו"ב, והשערים הם המבואות והיציאות הבלעדיים לבתי העיר, אז ורק אז חייבים לקבוע בשערים מזוזות.

לפיכך אין חובה לקבוע מזוזה בשער היחיד הנ"ל, שהוא גם נעול. ואין משתמשים בו כלל, והגישה אליו קשה ביותר.

ד. לא דנתי בעניין מגוריהם של יהודים בעיר, האם מוסכמת הדעת שבית של יהודי ושל לא יהודי פטור ממזוזה, והאם אותו דין בשערי העיר, שיש בה לא יהודים, כי לכאורה מבלי להיכנס לבירורי השיטות השונות, בעיר שרובה יהודים, חייבים לקבוע מזוזה בשערי העיר גם לאלה שפוטרים מלקבוע מזוזה בבית של יהודי ושל גוי. עיין מאמרו של הרב יהודה שביב, מזוזות בשערי ירושלים העתיקה, תחומין, טז, תשנ"ו, עמ' 407.

נמצינו למדים מכל הנ"ל, שאין חיוב לקבוע מזוזה, גם לא בשער שבאמת יש בו משקוף.

כתבתי לך נימוקים, כי ראיתי שעניין המזוזות בכניסות לעיר נוגע ללבך מאוד.

וה' יאר עינינו במאור תורתו, ומצוותיו יגנו עלינו מפני יצרינו. והן תהיינה המלאכים שישמרו לכתנו וצעדנו, שיהיו רק בדרכו הישרה של בוראנו.

ובזכות כך נזכה להידבק בה' ונחיה לעולם.

בברכה,

רצון ב"ר יוסף ערוסי הלוי

א. כל תאריך טוב, ובלבד שיכוון לבו לאביו שבשמים ושיזכהו שביתו יהיה בית ועד לחכמים ולגמילות חסדים.
ב. אין צורך בחנוכת בית.
אין צורך במניין בשביל קביעת מזוזה, די באחד בלבד.
ג. רק כלי סעודה חייבים בטבילה.א. כל תאריך טוב, ובלבד שיכוון לבו לאביו שבשמים ושיזכהו שביתו יהיה בית ועד לחכמים ולגמילות חסדים.
ב. אין צורך בחנוכת בית.
אין צורך במניין בשביל קביעת מזוזה, די באחד בלבד.
ג. רק כלי סעודה חייבים בטבילה.

1. מותר לעשות כן לחולה, וכן לחולה בבי"ח של גוי בפסח, כי מדובר בקיומו, ושאין לו תנאים אחרים.
2. אם אין דרך אחרת, מותר. אבל יכול הוא לומר לגוי לעשות לו כן, ואז כבר מדובר בתרי דרבנן.
3. השאלה לא ברורה, הרי האיש הזה עובד יחד עם נשים, אלא שעליו למעט באיסורים, או לדאוג שפחות ייכשל. ולכן מוטב לשבת לבד בשולחן קטן, אף שבקרבתו נשים, מאשר ישב בשולחן גדול ליד נשים, ואפשר שהם נוגעים זה בזו. וכן שיאכל מהר ויסתלק מן המקום, ולא שיישאר שם לשיחות נפש, וכן כיו"ב. כללו של דבר, במלחמה מתוחכמת צריך להילחם עם יצר הרע בכל המצבים ובכל הנסיבות.
4. לא.
5. כי תערובתו אינה בגדר תערובת לעניין בורר, וכן בנטילתן מן הסטנדרים מונעים נפילתם, וכן אין לחשוש למכין למוצ"ש.
6. מחללים שבת גם על ספק פיקוח נפש.
7. אם הנרתיק קבוע בדלת, והוא רק מכניס לתוכו את המזוזה, ושם למעלה את השסתום, שניתן להיפתח בכל עת, מותר. ואין בזה בונה, ואין לקבוע מזוזה משום מתקן מנא, כי הבית אינו כלי, והאיסור לגור בדירה שאין בה מזוזה, אינו לאו אלא ביטול עשה.
8. גם נדר על מעשה חולין שהוא מותר, הוא נדר מן התורה. ומן הסתם כוונתו לחול ולא לשבת.
9. לפי הרמב"ם, אין ברכה לטבילת כלים, אבל גם לאלה שמברכים על טבילת כלים די בברכה אחת על כל הכלים שלפניו שרוצה להטבילם, וגם אם ניאלץ להפסיק באמצע לצורך שירותים.

אם החצר האחורית סגורה, באופן שאין אפשרות מרה"ר להיכנס לתוכה, רק מתוך הבית והחדר הסמוך לה, ואם אינה מקורה, אין צורך במזוזה, לא מן החדר אליה, ולא ממנה ולחדר.
ואם יש כניסה מרה"ר אל חצר זו, יש לקבוע מזוזה מימין הנכנס מחצר זו אל החדר.

א. אם המרפסת היא סגורה ומקורה, ואם יש בה שיעור ארבע אמות על ארבע אמות, הרי דינה כחדר לפנים מחדר, ויש לקבוע מזוזה, בימין הנכנס אליה.
ב. כנ"ל לגבי מרפסת שירות היוצאת מן המטבח, אם היא סגורה ומקורה, ואם יש בה שיעור, ארבע אמות על ארבע אמות, יש לקבוע מזוזה בימין הנכנס מן המטבח אליה.

א-ג. בגמרא לא חילקו בעניין החבוש בבית האסורים. המג"א, או"ח, ריט, ס"ק א, הגביל הברכה רק למי שנחבש בבית סוהר על עסקי נפשות.
אבל ברכ"י הביא בשם הר"י מיגאש, דאף חבוש על עסקי ממון, מברך, הואיל והיה חבוש בבית הסוהר, ולא היה מושל בנפשו. כלומר נשללה ממנו חירותו.
ושו"ע הרב רצה לומר שאפילו לדיני ממונות, אבל דווקא בבית סוהר שיש בו צער ועינויים.
למעשה, נראה כרוב הפוסקים, שאפילו נחבש בדיני ממונות, ואפילו בית סוהר סטנדרטי, כמו בימינו, כל שנשללה ממנו חירותו.
עדיין יש לשאול לגבי תקופת הזמן, כי גם בעניין זה לא חילקו.
ונראה שנחבש בבית סוהר מכח גזר דין שניתן לו כעונש על עבירה מסוימת, לכשיצא צריך הוא לברך.
להבדיל אם נעצר, כחשוד, אפשר שכשיצא לא יברך כי אפשר שהיה משתחרר מיד מן המעצר, אם היה מתברר שהוא חף מפשע, ושמעצרו בטעות יסודו.
וכן הנחבש בבית סוהר, עד שישלם מזונות לאשתו וכיו"ב, כיון שיכול הוא להימנע מלהיות חבוש בבית סוהר ע"י שישלם את החוב, לכשיצא אינו מברך.
יציאות לחופשות אינן משנות מן העובדה, שנשללה ממנו חירותו לתקופה מסוימת, ומכח גזר דין.
וה"ה גם לחייל שנחבש בכלא צבאי כעונש על עבירה, לכשיצא צריך לברך הגומל.
-ה. כל שמשמש את המזוזה ונוגע ישירות בגופה, יש לו דין של תשמיש קדושה. וכשהוא בלה, יש לגנזו.