האם טוענים לזכות למחבל שדרס ופגע בכוונה תחילה בחפים מפשע?
האם מותר לעשות שפטים ברוצח שנתפס ואינו מסוגל עוד לבצע זממו?
כיצד יש לפעול למען הצלת נרדף, האם יש לחוס על נפש הרודף אם הוא קטין או שאינו בר דעת?
האם גם מי שמסכן הנרדף שלא בכוונה יחשב רודף, כמו מכונית המתדרדרת לכיוון קבוצת אנשים?

האם דינם כהפקר ו"כל הקודם זוכה" או כאבדה שיש בה סימנים?
מה הדין לפי החוק בישראל, האם מותר למוצא נכסים אלו ליטול אותם לעצמו?
מהם הצעדים, לפי ההלכה, שיש על המוצא נכסים אלו לעשות לאור הנסיבות המיוחדות של ימינו?

האם ישנו מצב שלמרות שהשליח שינה מהמנדט שניתן לו יוכל להתחלק ברווחים עם הבעלים של המעות?
האם הבעלות על המעות מקנה לבעלים זכות נכסית מסוימת או שהשליח יכול להשתמש בכסף לצרכיו ולהחזירו כהלוואה?
מחד ניתן לומר שהמוכר נותן הבונוס לשליח שהינו הרוכש בפועל ומאידך ניתן לטעון שהרכישה לא היתה יוצאת לפועל לולא הכסף של הבעלים (המשלח).

האם די בענישת החשוד בפשע הרציחה על מעשהו החמור ולכן יהיה פטור מנשיאה בהוצאות הנ"ל?
האם נחשב כגרמא בנזיקין ויהיה פטור מהוצאות וח"ו יהיה בבחינת "חוטא יוצא נשכר"?
מהם הפתרונות שמציעה ההלכה כדי להתגונן מפני גנבים או פושעים הגורמים נזקים כספיים לזולתם?

האם מותר להשתתף עם גורם נוסף ע"מ לזכות בפריט חינם המוצע במבצעים למי שרוכש כמות מינימלית מאותם פריטים?
היש הבדל בדין אם נעשה מעשה קנין לקיום השותפות?
היש הבדל בין השקעות בשותפות לצרכי קניה ומכירה עסקית לבין השקעה המיועדת לשימוש וצריכה מיידית?

אם נחיל עליו את דיני השומרים ויחשב כשומר חינם החייב בפשיעה (רשלנות) בלבד?
מהי רמת השמירה הנדרשת לכסף מזומן שנמסר כפקדון, ע"מ שלא תחשב כרשלנות?
מה דינו של שומר חינם שנתרשל וגרם נזק עקיף שלא בכוונת זדון, האם נחיל עליו דיני גרמא בנזיקין?

כנ"ל לגבי מתפלל שמסר לאחר שיק לפרוע חוב נדריו לבית הכנסת, האם נחשב כפרע נדריו למרות שהשיק הושמד?
הבעיה מתעוררת בעיקר כשמדובר בשיק שנתקבל ע"י צד ג' ובד"כ ישנו קושי בזיהוי בעל החשבון?
האם מסירת השיק לשליח הלווה פוטרת את המוסר מאחריות היות ופעולה זו מקנה מיידית למלוה הבעלות על השיק?

האם עצם העובדה שהלקוח שלח את בנו הקטן מעידה על הסכמתו לסיכונים שבשליחות זו?
באילו תנאים תחול האחריות על החנוני ששלח באמצעות מי שאינו בר שליחות ובאילו תנאים לא יתחייב החנוני?
האם בפסיקת הדין במקרה זה יש להתחשב במנהגי המקום?
האם החנוני יכול להסתתר מאחורי הטענה שהלקוח התרשל ולא נקט באמצעי זהירות סבירים?