אכן בתימן רובם לא נהגו כלום בט"ו בשבט ולא בל"ג בעומר ולא בתענית בכורות, ובצנעא לא נהגו שלא להסתפר בימי הספירה. אבל נהגו שלא לישא אשה בימי הספירה, אלא אם כן מדובר ברווק שטרם קיים מצוות פרו ורבו.

ספירת העומר ניתן לומר בכל שפה שאדם מבין, ובלבד שיבין את הספירה. מנהג אבותינו בידינו, לספור בארמית, ואנו ב"ה מבינים ארמית, והוא מנהג עתיק יומין מימי גאוני בבל, ורבינו לא כתב רק בלשון הקודש. ויש סיבה מיוחדת לאמירת הקדיש בארמית.

1-2. שיטה זו, שמוסיפים לספק האחד ספק נוסף, כמו ההלכה, אינה מוסכמת. כי חובתנו לברר הלכה כמי. ואם לא הצלחנו להכריע, בגלל שהדברים שקולים ויש ראיות לזה וראיות לזה, הכלל הוא, שספיקא דאורייתא לחומרא. כלומר, חייבים אנו להחמיר, כי המחלוקת היא בעניין שהוא דאורייתא. ובספק של תורה יש להחמיר. ואם הספק הוא בדרבנן, הכלל הוא שיש להקל.
אולם המשתמשים בשיטה זו בהרבה מקרים, אינם רואים עצמם בעלי יכולת להכריע בין בעלי מחלוקת, בגלל התבטלותם כלפי קודמיהם. ולכן הם מצרפים גם את הספק הנוסף, לספק כפי מי ההלכה, ואז גם כשהספק הוא בדאורייתא, מאחר יש שני ספקות, לפי שיטתם, הם מורים להקל.