כיצד מתיישב עם הכלל: "המוציא מחברו עליו הראיה"?
באילו נסיבות תקנו חז"ל שבועת הדיינים לחנוני שהרי השבועה מדאורייתא בד"כ הינה רק בשביל לפטור מתשלום?
האם יש להבחין בין רישומים המחייבים את בעל הפנקס לבין רישומיו המחייבים לכאורה אחרים?

האם מדובר בתהליך דמוקרטי תוך התייעצות עם הצבור או מוכתב ע"י גורמים ממנים?
האם ההלכה מאפשרת הכרעה בין מתמודדים באמצעות הטלת גורל או דווקא בתהליך בחירות?
היש תוקף לנציגי הציבור לחוות דעה בעניינים ציבוריים כמיופי כח מטעם הציבור?
כיצד מתייחסת ההלכה למצב של נמנעים מבחירות?

מהם הגדרים של "ולפני עיוור לא תתן מכשול"?
האם בכל מצב יש לאסור יצור או סחר מפני החשש שיהיו מי שישתמשו בהם בדרך עבירה?
האם היצרן או הסוחר במקרה זה יחשב כמסייע בידי עוברי עבירה?

האם יחשב הגמ"ח כנטול בעלים ויושווה להקדש שאין לגביו איסור רבית קצוצה מדאורייתא?
האם רישום הקרן כעמותה נותן לה מעמד של ישות משפטית כמושג של בעלות מסוימת וניתן יהיה להתיר רבית דרבנן?
היש הבדל בין מתן תרומה לגמ"ח בסכום אקראי לתרומה המיועדת לסייע בכיסוי הוצאות?

האם העונש שהוטל עליו, שש עשרה שנות מאסר בפועל, תואם גם את משפט התורה אשר נמנע מאד מעונש מוות?
מהם הכלים החינוכיים והמשפטיים שמציעה תורת ישראל ע"מ להתמודד עם תופעות מיוחדות החורגות מהנורמה החברתית?
אלו עונשים יכולים להיות אפקטיביים למרות שאין כיום מציאות של ערי מקלט, גואל הדם ולא עדים והתראה?

האם לאור דרישת החוב של אותם רשויות נחשב הדבר כזקיפת החוב כמלוה ואז יחולו עליהם דיני שמיטת כספים?
האם ניתן לראות חיובים אלו שבאים מכח ציבור ורבונות ולא כשותפויות שניתן לדון אותם כ"אחיך"?
מה עם נדרים והתחייבויות לבתי כנסת, האם ניתן להשוות אותן להקדש ואז לא יחולו עליהם דיני שמיטת כספים?

מדוע , אם כן, משתנה הדין כאשר יתבע העובד את שכרו כמלוה. דהיינו מתן ארכה למעביד לשלם השכר במועד אחר?
האם דחיית התשלומים בהקפת חנות עד שיצטברו לסכום גדול לא נחשב כמתן אשראי מהחנוני ללקוח?
האם רק מי שנזקק להלוואה נכלל באותם חובות הנשמטים בשמיטת כספים?

לחץ כאן לצפיה בשאלה ובתשובה