מטעמי צניעות.

כל דבר שקשור עם מישהו אחר, חובה לשמוע את המישהו האחר, וכל שכן כשמדובר ב"מורי". שכן אפשר שיש לו שיקולים כבדי משקל.

א. לענ"ד - לא. אם כי יפה שכך בני ישיבה מתייחסים לראש הישיבה.
יש לזכור שראש הישיבה אינו מורה הוראה של תלמידיו, כי הם אינם עוסקים בהוראת ההלכה על כל תחומיה לתלמידיהם.
ב. כן. כי הוא רבן של כל ישראל, אבל מדובר בגדול הדור בהלכה.
ג. לא.

מאחר והקהילה מעורבת, ואם באמת אין ריקוד רק הליכה לפי קצב השיר, יש להתיר. אף שאצלנו לא נהגו כן, רק בשמחת תורה.

1. ארוחה בלי לחם ובלי מזונות, אין לברך אחריה ברכת המזון. ברכת המזון יש לברך רק על לחם או על מזונות, אם קבע עליהם סעודה.
2. אסור לגבר לצבע שערו. כל צבע שאינו מתקיים אלא נמחה ע"י זיעה וכיו"ב, אינו צבע לעניין איסור הנ"ל. רק צבע המתקיים - אסור. ואף שהצבע נמחה במים, הוא נחשב צבע מתקיים.

1. אם אכלת לפחות כזית לחם, אתה חייב לברך ברכת המזון.
2. ציין את הנקודה שאותה לא הבנת.
3. אם הדבר נעשה מיד - עלתה לו חליטה. ואם לא - אפשר שאת החלק העילי שלא נחלט, יש לחתוך. וצ"ע אם ניתן עוד להכשירו ע"י צלייה. או לאסרו, כמי שכבר נתבשל בדמו.
4. אם הגיע לדרגה שהברזלים לוהטים, עלתה למנגל זה הכשרה ע"י ליבון.
5. הכלל הוא שמלוא כל הארץ כבודו, וצריך האדם להחדיר לו לתודעתו עניין זה, כדי שהתנהגותו תהיה בהצנע לכת. לבד אם הוא במקלחת, או ישן בשק שינה.
6. כשש שעות. דהיינו חמש שעות וחצי.

לענ"ד המקור למנהגים אלו במנהג הקדום לברך זה את זה בשם ה'. וכן באגרות. חז"ל התנגדו לכתיבת שם ה' באגרות, כי הן היו מושלכות, ושם ה' היה בביזיון.
ולכן פיתחו שיטה של ביטוי תקווה וביטחון בה'.
התימנים - לק"י = לישותך קוויתי ה'
האשכנזים - בס"ד = בסייעתא דשמיא, או
ב"ה = ברוך ה', או
בעהי"ת = בעזרת ה' יתברך

כתיבה באינטרנט:
לענ"ד - לא, אלא אם כן מדפיסים, כי לענ"ד כתיבה וירטואלית אין שמה כתיבה, ואין שמה מחיקה.

מדוע לא?
החילוק הוא בכך שהרמב"ם הבחין בין אילן בעציץ לזרע. והמסקנה מתבקשת מאליה, שהאילן שורשיו גורמים לבקעים בעציץ. לא כן הזרעים.

בנסיבות של דוחק אפשר להיכנס עמם לשירותים, אם אם ארוזים כפי שתיארת, שמלבד הנרתק שלהם, יש עוד נרתיק, וגם התרמיל או התיק.

לפי מיטב ידיעתי, יהודי תימן לא נהגו לברך ש"ץ אחרי שסיים את תפילתו. אולי בגלל העובדה שכל אחד אצלם הוא ש"ץ, דומני, שרק בימים נוראים, יש ושמעתי מברכים ש" שהתפלל כהלכה לרומם את הציבור בברכה "ברוך תהיה".
אולם הרמ"א, בשו"ע, או"ח, קלט, יא, הביא שנהגו לומר למסיים לקרות בתורה בכל פעם "חזק".
והר"ד משרקי בשת"ז לא מחק הגהה זו. ומהרי"ץ בסידורי עץ חיים בעניין קריאת התורה הביא בשם הפר"ח, שנהגו כשמסיים לקרות בתורה אומר לו החזן "חזק". והוסיף שגם נהגו שהחזן אומר לו, "ברוך תהיה".
ולא ראיתי שכולם מדקדקים בכך.