ההלכה קובעת שאין לקנות מאדם שמוכר בנסיבות שמצביעות על כך שהסחורה גנובה, אף ידיעה ודאית שהסחורה גנובה, אבל הנסיבות מוכיחות, הוא מוכר לפני עלות השחר, בפינת רחוב בזול, ורוצה להתפטר מן הסחורה וכיו"ב.
אולם אם אדם קונה מחנות רגילה שמוכרים בה בקביעות, בזמנים ידועים, והמכירה נעשית בפרהסיא, אין לחשוש שהסחורה גנובה, אלא אם כן הדבר ידוע ברבים, וכולם מדברים על כך, שבאותה חנות מוכרים סחורות גנובות, שאז אין לקנות מהם.
קנה אדם מחשב, בנסיבות רגילות, אין לו לחשוש על רכיבים גנובים, עיין רמב"ם, גנבה, ו, ט, אלא אם כן הדבר מפורסם שרכיבים מסוימים הם גנובים.
כיוצא בזה בעניין התוכנות. כל תוכנה שנועדה למסחר, והועתקה בלי רשות, והיא נמכרת בזול ע"י המעתיקים, היא תוכנה גזולה, ואין לקנותה.
אבל אם היא תוכנה שנועדה להפיץ את דבר ה' ולבעליה יש עניין שיפיצו אותה הרבה ככל האפשר, שלא למטרות רווח, או מימון העלות, מותר לקנות תוכנה כזו, אם מישהו עשה העתקים, והוא מוכר אותן. בכל מקרה שאתה קונה מחשב והתברר לך שיש רכיבים מסוימים שהם באמת גנובים, וכן לגבי התוכנות, אם הנגנב ידוע, די אם קנית בתום לב, הנגנב זכאי, אם ירצה לגאול את גניבתו, וישלם לקונה את אשר שילם. וזו היא תקנת השוק, והנגנב תבע מן הגנב את הכסף ששילם לקונה. שמירת תמונות ומלל מסוים באינטרנט, הדבר מותר. וכל גורם שיתנגד לכך, עליו לפרסם, שהוא אוסר שמירת תמונות וכל תוכן מתוכן שלו.
אם אדם קנה ביודעין רכיבים גנובים, וכן תוכנות גנובות, ואין הוא יודע מיהו הנגנב, כי מדובר בשרשרת של גנבים, ורוצה הוא לחזור בתשובה, ייתן דמי החפץ הנגנב לצורכי הרבים.

בעבר נתתי הוראה האוסרת גם בשביל תושבי הסביבה. אבל יותר ויותר נחשפתי למידע, שהנזק אם הוא קיים בכלל, הוא שולי. אם באמת זהו המצב, מותר להשכיר.

תשובה מאת הרב רצון ערוסי.

מבחינה עקרונית - נתבע שידוע שלא יבוא לבי"ד שדן לפי דין תורה, ניתן לתבעו בבימ"ש.
אולם מאחר וכל תובע עלול לייחס כוונות כאלה לכל נתבע, לכן עליו לפנות לבית הדין ולתבוע את הנתבע ויציין שהנתבע הוא כזה שלא ייענה לתביעה בביה"ד.
וביה"ד יבחן העניין, אם ישתכנע בדברי התובע, הוא ייתן לתובע רשות להתדיין בבי"מ. ואם לאו, ביה"ד יזמין את הנתבע לביה"ד, ואם הנתבע לא יופיע, ביה"ד יתיר לתובע לתבוע את הנתבע בביה"מ, כדי להציל את כספו.

1-2. חובה להחזיר. ואם הנושה שכח, יש להזכיר לו. אם מחל - מחל. ואם לא מחל - אתה חייב לפרוע חובך. ודין פרוטה כדין מאה.
3. להתפלל מסידור של אחר, שאינו נמצא, יש מתירים, כשאין בשימוש חסרון כיס, בגלל ההנחה שניחא ליה לאיניש דיעביד מצווה בממוניה.
אבל שימוש בחפצים של הזולת, בלי רשותו, אסור בהחלט. אלא א"כ מדובר בחברים, שמנהגם, שלא להקפיד זה על זה בדברים שכאלה.

מצד הדין - קטן שהזיק או שגנב ואכל או ששתה מה שגנב בעת שהיה קטן, פטור מלשלם. גם לאחר שיגדיל.
ורק מדין חסידות - ראוי שישלם.
אבל אם החפץ שגנב בעת שהיה קטן עדיין ברשותו, גם לאחר שהגדיל, חייב הוא להחזיר את אותו חפץ. עיין שו"ת אגרות משה, חו"מ, ח"א, פח.
לפיכך הנך פטור מלשלם דמי השוקו.
ואם תרצה לשלם מדמי חסידות, יש לשלם לבעלים הקודמים שהיו בעת שגנבת, ולא לבעלים הנוכחי.
וה' יהא בעזרך לעבדו באמת.

אסור לקחת יותר ממה שצריכים. בדיעבד, אם השקיות שנלקחו אינם שווים פרוטה, אין דין השבה.
במידה שהם שווים פרוטה, בסך המצטבר, בוודאי שיש להשיב, ולכתחילה, תוך כדי יידוע הנהלת הסופרמרקט. ובדיעבד, אם אדם מתבייש, צריך להפקיד כסף בחשבון של הנגנב.

באיזה מקום מדובר? כמה מתיישבים? מהו המרחק בין הצהרונים? היש הבדל חינוכי ותוכני בין הצהרונים?
.

1. לא ידוע לי שסנהדרין זו נבחרה כפי שההלכה קובעת, וברקע שנצרו לכך. ובנוסף לנ"ל, גם גדולי מורי ההוראה של ימינו לא תומכים בסנהדרין זו. וא"כ מוסד שאמור להיות המוסד התורני העליון, תורה מבחוץ?!
2. כשיש חשש כזה ניתן להפריש שיעור חלה, גם מן המאפה.
3. ההגדה היא חובת היחיד, והיא צריכה להיעשות לפי הסדר. לא כן קריאת התורה, היא חובת הציבור ולא חובת היחיד, ואין הכרח שתתקיים בין שחרית למוסף. יכול היחיד להתפלל שחרית בבית כנסת זה, ומוסף בבית כנסת אחר. ולשמוע קריאת התורה בבית כנסת שלישי, לפני חצות. ודבר זה קורה לרבנים שהולכים לדרוש מבית כנסת לבית כנסת.