דילוג לתוכן העיקרי

ברכת לחוח

שאלה

שלום רב לכת"ר.
ברצוני לשאול בעניין ברכת הלחוח.
בתימן הלחוח היה נעשה מקמח קטנית (דורה), ולכן ברכו עליו שהכל,
אך כאן בארץ התחדש לעשותו גם (ואף בעיקר) מקמח חיטה, ולכן רוב הפוסקים
פסקו שברכתו מזונות, כיון שהוא מבושל במחבת. ולכן אף אם קבע
על לחוח סעודה לעולם ברכתה מזונות.
אולם, רבנו בתשובה (סי' ריג) התייחס למין מאכל ערבי הנקרא "קטאייף", מאכל
הקיים עד היום, שהישמעאלים אוכלים כקינוח בסוף יום בימי הרמדאן. מאכל זה
זהה לחלוטין בצורתו והכנתו ללחוח, אלא שלאחר הכנתו הם ממלאים אותו מיני מתיקה וסוגרים אותו.
רבנו בתשובה הנ"ל פסק שיש לברך עליו כדין פת הבאה בכסנין, אך ורק מחמת מיני המתיקה
שמילאוהו אח"כ, אך בפני עצמו, יש לברך עליו המוציא.

א. האם הרב סבור שאכן הדינים זהים ?
ב. מדוע באמת לא להגדיר את הכנת הלחוח במחבת כאפייה? במה זה שונה מעוגות
שהם בלילה דלילה ורק לאחר האפייה הם נעשות מוצקות?

ושכמ"ה.

תשובה

אין חולק על כך שהלחוח עשוי מדגנים, אינו חייב בחלה, כי אינו עיסה, אלא משהו דליל ניצוק, ומתבשל במחבת ומעלה בועות, כדרך התבשילים הרותחים ורבינו בתשובה ריג, מתייחס לקטאיף שבלי מיני המתיקה שממלאים בתוכו, הוא פת שחייב בחלה, כלומר שרבינו לא התייחס לקטאיף, שהוא ממש לחוח.

ראיה להסבר הנ"ל, שמהרי"ק ז"ל, הביא תשובה זו, ובכל זאת הוא כתב מפורש שהלחוח, מאחר והוא ניצוק ומתבשל אינו חייב בחלה, וברכתו מזונות גם כשקבע עליו סעודתו.

זאת ועוד, מהרי"ק ז"ל כתב שגם רס"ג תרגם לערבית צפיחית (בדבש) קטאיף. ומהרי"ק על רס"ג תרגם את הערבית של רס"ג לעברית, וכתב "לביבות", עיין בתורת חיים על צפיחית בדבש.

כך יוצא שהקטאיף שרבינו ורס"ג התכוונו אליה, היא לביבה אפויה והיא חייבת בחלה וברכתה המוציא, ורק אם נתנו בה מילוי של מיני מתיקה, ברכתה מזונות כדרך פת הבאה בכיסנין.

תוכל להאזין להלכה יומית בעניין זה באתר נצח קהילת ישראל באודיו.