ערב תשעה באב התשע"ח ליצירה
מנהג תימן למנות לחורבן בית שני (1949) ואף לחורבן בית ראשון (2439), וכדברי מהרי"ץ, מסורת בידינו שבני תימן מגולי בית ראשון.
שבת ט' באב
ערב שבת חזון - איכה, ז' מנחם אב
ההכנות לכבוד שבת זו ככל שבתות השנה מבלי לגרוע כלל בכבודה.
ליל שבת - סדר קבלת שבת וזמירות שבת כרגיל ללא שינוי.
יום שבת (ט' אב)– דברים, הפטרה – יש מפטירין כמנהג הקדום (רס"ג תכאליל רמב"ם מהרי"ץ) - איכה היתה לזונה. ויש מפטירין (שו"ע) - חזון ישעיהו. ניגון ההפטרה כמו בכל שבת ללא שינוי (שלא כבני אש').
נהוג במנורת המאור לקרוא בנושא החורבן.
סדרי הלימוד בשבת רגיל ללא כל שינוי.
מנחת שבת – רבים נוהגים (שו"ע) שא"א צדקתך, ויש הנוהגים (מהרי"ץ) אומרים צדקתך. והמנהג הקדום (תכאליל והרמב"ם) שא"א צדקתך בכל שבתות השנה.
סעודת שלישית - סעודה מפסקת
סעודת שבת רגילה לכל דבר בזמירות שבת וכבר קבעו חכמים שיכול להעלות על שולחנו כסעודת שלמה במלכותו בשעתו (ואין בה דיני סעודה מפסקת כלל).
צחצוח שיניים או בליעת כדורי "צום קל" ורחיצה במקלחת מותרים, ואין בהם משום איסור הכנה.
יש לסיים באכילה ושתיה לפני שקיעת החמה: 19:45
עד צאת הכוכבים (20 דק' אחר השקי'): 20:15 יש להימנע מהחלפת בגדי שבת בבגדי חול במיוחד לתשעה באב. וכן יש להימנע מהחלפת מנעלי עור במנעלי גומי במיוחד לתשעה באב. ואין לסדר בביהכ"נ את הספסלים בהתאם ליום (א. משום איסור הכנה משבת לחול. ב. אין לנהוג במראה אבילות בפרהסיא ביום שבת משום כבוד שבת).
צאת השבת: 20:14
מבדילים בתפילה או באמירת הבדלה: ברוך המבדיל בין קודש לחול.
אין הבדלה רגילה על כוס יין ובשמים.
מברך רק על הנר: בא"י אמ"ה בורא מאורי האש (וי"נ לברכה בביהכ"נ לפני קריאת איכה).
(שי' מהר"י קאפח ע"פ הרמב"ם: צאת השבת-צאת ג' כוכבים: 20:15, איסור הכנה משבת לחול - שבות, ושבות לא גזרו בין השמשות. תחי' זמן ביה"ש: 20:01, ביה"ש משך 20 דק' אחר 15 דק' שנסתלקה חרסה של השמש, השקיעה בלוחות).
אחר הבדלה רשאים לעשות מלאכות הנצרכות, ובין היתר החלפת מלבוש ומנעל כאמור. ומותר להדיח כלים שנותרו משבת מלכלוכם כרגיל.
לחולים ולשאינם בריאים וקטנים הנזקקים לאכול ולשתות במהלך ת"ב עליהם להבדיל בברכה על כוס וברכת המבדיל, ולשתותו או לתת לקטן בן חינוך לשתותו. ומן הדין מספיק בטעימת יין ולא צריך בשיעור רביעית.
ערבית - לנכון לאחר את תפילת ערבית שלא יחללו ולא יפגעו בכבוד שבת.
יושבים על הארץ, כשהם עטופים בטלית כמנהג אבלים.
בשמונה עשרה מוסיף הבדלה בחונן הדעת, רחם במקום ברכת תשכון (בלדי), או נחם במקום ברכת ולירושלים עירך (שאמי). עננו בשומע תפילה.
אחר העמידה: בלדי - אומרים ויהי נועם וקדושה כבכל מוצ"ש. שאמי - מדלגים ויהי נועם ואומרים: אורך ימים אשביעהו וכו' ואתה קדוש ויש שאומרים קדיש ללא תתקבל.
(לפני שמתחיל באיכה י"נ שהש"צ בביהכ"נ מברך על הנר: מאורי האש).
מנהג תימן למנות לחורבן בית שני (1949) ואף לחורבן בית ראשון (2439), וכדברי מהרי"ץ, מסורת בידינו שאנו בני תימן עוד מגולי בית ראשון.
מוצאי הצום, י' אב: 20:10
פשט המנהג בדורות האחרונים לברך ברכת הלבנה במוצאי הצום.
פשט המנהג להבדיל במוצאי הצום, רק ברכת הגפן וברכת המבדיל, ללא בשמים ונר.
אין מנהגי אבל מיוחדים לאחר הצום, למעט תקנות חז"ל לזכר על החורבן במשך כל ימות השנה.
"כל הצומות הללו עתידים ליבטל לימות המשיח. ולא עוד שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה
שנא' (זכריה ח, יט): כה אמר ה' צום החמישי .. יהיה לבית יהודה לששון ושמחה ואמת והשלום אהבו".
רמב"ם סוף הל' תענית
הוראות כלליות
- משנכנס אב ממעטין בשמחה (תענית ד, ו; רמב"ם תעניות ה, ו; שו"ע או"ח תקנא, א).
- שבוע שחל בו ת"ב אסרו חכמים בכיבוס ותספורת, ובשנה שחל ת"ב בשבת לא אסרו חכמים ומותר באלו (ירושלמי תענית; מהר"י קאפח בבי' ע"פ האו"ש ובשו"ת; מהר"ח כסאר בשו"ת החיים והשלום; שת"ז ע"פ השו"ע).
- רבים אינם נמנעים מאכילת בשר ושתית יין לפני ואחרי הצום רק בסעודה המפסקת כתקנת חז"ל. וכן אינם נמנעים מרחיצה כתקנת חז"ל.
- בשבת ט' באב, אין נוהג בה דיני התענית כלל אפי' לא בצנעא (ובני אש' מחמירין בתשמ"ה).
- בין המצרים – בדורות האחרונים יש הנמנעים מנישואין (ויש אף בשידוכין) בימי בין המצרים. ויש שנהגו (שו"ע) רק מר"ח, והמנהג הקדום (תכאליל והרמב"ם וכ"נ ד' מהרי"ץ) שמותרים אפי' בת"ב.
- בדורות האחרונים יש שנמנעים מללבוש בגד חדש בין המצרים, אך לא נמנעו הכל מלברך שהחיינו על פרי חדש וכיו"ב.
- מטרת התעניות- יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר (ויק' כ"ו): והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו' (רמב"ם תעניות ה, א).
- תשעה באב השווה בחומרתו בהרבה דברים לצום כיפור. תחילת הצום מערב וסיומו עד ערב למחרת. אסור באכילה ושתיה, ברחיצה (אפי' חלקית), בסיכה, במנעל עור, ובקיום יחסים, ובתלמוד תורה, למעט לימוד בירמיה, איוב ואגדות החורבן.
- רחיצה לצורך כגון למניעת זיהום והסרת לכלוך מותרת.
- נט"י שחרית- הנוהגים כמנהג הקדום (תכאליל והרמב"ם)- אין נוטלים כלל. ויש נוטלים (שו"ע, מהרי"ץ) רק עד פרקי אצבעותיהם. והכהנים נוטלים ידיהם כרגיל לפני נשי"כ.
- בשחרית מתעטפים בטלית בלבד (וי"נ בברכה (תכאליל מהרי"ק) וי"נ בלא ברכה מהרי"ץ)). ופשט המנהג בדורות האחרונים (שו"ע) להניח תפילין רק במנחה (ויש יחידים המניחים בשחר בביתם, ויש יחידים המניחים תפילין של יד בלבד). ובמקום שירת היום נהוג לומר שירת האזינו. וכן פשט המנהג שאין נשיאת כפים בשחרית כי אם במנחה.
- יושבים על הארץ כאבלים (י"א עד חצות וי"א עד מנחה).
- בשחרית מוציא ס"ת "כי תוליד ועולין ג' ומפטיר "אסוף אסיפם" בניגון קינה. במנחה מוציא ס"ת ועולין ג' ב"ויחל משה". המנהג הקדום (תכאליל והרמב"ם) שאין מפטירין כלל במנחה, ויש נהגו להפטיר בלא ברכה, ויש שנהגו בברכה (מהרי"ץ).
- מלאכות לצורך היום מותרות, כגון: הכנות לסעודת מוצאי צום וכיו"ב. אולם יש לימנע ממלאכות שאינן צורך היום כמו כיבוס וכיו"ב.
- ראוי לא לעבוד כלל ביום זה וכבר אמרו חכמים: כל העושה בו מלאכה אינו רואה סימן ברכה. והנאלץ לעבוד יעשה שאלת חכם.
- אין ראוי לטייל בת"ב. ושמיעת מוסיקה יש לימנע בכל ימות השנה זכר לחורבן.
"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, ושאינו מתאבל על ירושלים - אינו רואה בשמחתה
שנאמר (ישעיה סו, י): שמחו את ירושלים וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה"
ע"פ תענית ל,ב