מהר סיני להר המוריה

ספר ויקרא מסיים 'אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי', וספר במדבר מתחיל 'וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר'. 'בהר סיני' – מצוות שקיבל משה בארבעים יום ששהה בהר לאחר מעמד הר סיני. 'במדבר סיני' – מצוות שנאמרו למשה באהל מועד מבין שני הכרובים אשר על הארון במשך שנות הנדודים במדבר.

בני ישראל חנו למרגלות הר סיני מא' בסיון בשנה הראשונה לצאתם ממצרים (ראה רש"י לשמות יט, א) ועד כ' באייר בשנה השנייה לצאתם ממצרים (במדבר י, יא). במהלך שנה זו נבנה המשכן, שבלבו נמצאים לוחות העדות שניתנו למשה בהר סיני. בכך הפך גילוי השכינה שהיה במעמד הר סיני מאירוע חד פעמי למציאות של קבע (ראה שמות מ, לד לח). וכדברי הרמב"ן (שמות כה, ב): 'וסוד המשכן הוא שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר וכו' והיה במשכן תמיד עִם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. ובבוא משה היה אליו הדיבור כאשר נִדבָּר לו בהר סיני'.

ארון הברית נדד עִם ישראל בכל מסעיהם במדבר (ראה במדבר י, לג; יא, לה-לו; יד, מד), ומכוח שכינת ה' המתגלה באמצעותו נבקע הירדן ונפלו חומות יריחו. בי"ד שנות הכיבוש והחלוקה היה המשכן בגלגל, ואחר כך במשך 369 שנים בבית אבן מחופה ביריעות המשכן בשילה (ראה רמב"ם בית הבחירה א, ב). הארון נשבה בידי פלישתים במלחמת אבן העזר-אפק, אז גם חרב משכן שילה (תהילים עח, ס). לאחר שבעה חודשים הוחזר הארון לבית שמש ומשם לקריית יערים, שם היה במשך עשרים שנה בבית אבינדב בגבעה. לאחר שדוד מלך בירושלים הוא מעלה את הארון אל עיר דוד (שלושה חודשים היה הארון בבית עובד אדום הגתי), על אף שהמשכן היה אז בגבעון, ולפני כן בנוב.

עם בניין המקדש הראשון על ידי שלמה, הוכנס אליו הארון, ומקומו היה בדביר על אבן השתָיה עד לימי יאשיהו המלך (כשלושים וחמש שנים קודם חורבן בית ראשון), אז נגנז במעבה האדמה מתחת למקום המקדש מחשש לחורבן המתקרב (רמב"ם שם ד, א). בבית שני שוב לא היה ארון בקודש הקודשים.[1]

להבדיל משאר המקומות בהם היה המשכן, בחירת ירושלים למקום המקדש היא בחירה קבועה שלא תיתכן בה שינוי, ומכוחה נאסרו כל המקומות מלבנות בהם בית לה' ומלהקריב בהם קרבנות (רמב"ם שם א, ג). כמו כן, קדושת מקום המקדש שרירה וקיימת בבניינו ובחורבנו, לשעתה ולעתיד לבוא, שכן קדושת שכינה אינה בטלה (רמב"ם שם ו, טז).

יוצא  אם כן ששכינת ה' ששרתה לראשונה על העם כולו בהר סיני, הוקבעה לדורות בהר המוריה. ובאמת זהו המקום שנבחר להשראת שכינה עוד מזמן בריאת העולם: הוא המקום ממנו נברא אדם הראשון ובו הקריב קרבן, בו הקריבו גם קין והבל ואחריהם נח, ובו הייתה עקידת יצחק (רמב"ם שם ב, א). התגלות שכינה בהר סיני היא שהייתה ארעית וזמנית (שמות יט, יג)[2], ומאז נדדה שכינה עם ישראל עד להגיעה אל המנוחה ואל הנחלה בבית העולמים בירושלים.[3]

אמור מעתה שתורת ה' שניתנה בשעתה בסיני – שהיא הערוץ המרכזי לגילוי שכינה בתחתונים, ומכוחה מקבלים את משמעותם ואת מעמדם שאר ערכי הקודש, ואשר יוצגה על ידי לוחות הברית שניתנו למשה מסיני והונחו בארון העדות – מתגלית לדורות עולם במקום המקדש בירושלים, שבו גם נמצא בית דין הגדול ממנו יוצאת תורה והוראה לישראל (רמב"ם סנהדרין א, ג).

'יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו' (תהילים קכב, ג) – זהו המקום בו מתחברים ישראל אלו לאלו, בהיותם כולם במדרגת 'חברים',[4] וזהו המקום הראוי לחיבור בין העולמות,[5] בו נשקי שמיא וארעא אהדדי.     

השיעור הועבר בתאריך כ"ח באייר ה'תשע"ז יובל לשחרור מקום המקדש.