החלופה הערכית שמציעה תורת ישראל לצמצום הפגיעות בחסרי הישע

מעמד של כריתת ברית מוסרית לכל הדורות

צאו וראו, תורת ישראל מחייבת, בשעה שעם ישראל נכנס לארץ, לכבוש את ארץ ישראל, ארץ הקודש, שנועדה לעם קודש עפ"י תורת קודש, שיעמדו ליד הר גריזים והר עיבל הכהנים והלווים עם הארון למטה, בין שני ההרים, ועל הר עיבל שישה שבטים וכן על הר גריזים, ועושים שם ברית של קללות וברכות למי שילך בדרך ה'. ונראה איך התורה מכינה את עם ישראל להיות עם קודש בארץ הקודש, ותראו כמה מדברי הברית מיוחדים לאנשים חסרי ישע. "ארור משגה עיוור בדרך ואמר כל העם אמן. ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה, ואמר כל העם אמן. ארור מכה רעהו בסתר, ואמר כל העם אמן. תתארו לעצמכם, כמה אנחנו רואים שאנשים מכים את הרע בסתר באמצעות פוליטיקה, תקשורת ועל זה לא זועקים. למרות שזה מגיע למצבים חמורים של 'שיימיניג' וכו'. אצלנו בתורת ישראל כבר אז עמדו על זה ואמרו אסור להשגות עיוור בדרך, אסור לפגוע באדם החלש וזה חלק מהברית. כי תורת ישראל מחנכת על כל דבר, לא רק שלא לפגוע בחלש זה וודאי, אלא שהאדם הרשע לא יפגע בנשמתו שלו, שהוא לא ייהפך לאכזר, צריך לרחם עליו שהוא מתנהג באכזריות כזו. ואיך החברה תרחם עליו? אם ע"י הענשה, אבל בעיקר ע"י חינוך. כי אצלנו החינוך לא מתחיל מלא תרצח ע"י ירייה או ע"י סכין, החינוך מתחיל מכל המלבין פני חברו ברבים נקרא רשע. אצלנו החינוך לא מתחיל שאסור לקלל את הזולת כי הוא נעלב ונפגע, אלא מלא תקלל חרש, אפילו שלא שומע, כי אתה מקלל זה בא ממקום של נפש מקולקלת, נפש המקלל, הדאגה למקלל ולא למקולל. ולכן החברה צריכה להתעשת, להבין שיש כאן סולם ערכים יהודי יהדותי שנדחק, הוזנח, איננו עומד במרכז החיים שלנו.

כשעם ישראל נכנס לארץ, עושים מזבח אבנים וכותבים את כל התורה כולה כדי שכל אדם שיגיע לארץ ייחשף, כך למשל צריך להיות בנתב"ג, לשים את עשרת הדיברות מובלטות, וכל בנמלים וכל מקום שצריכים להגיע, שיראו את הערכים היהודים, ולא סתם תמונות. בבית חולים בלינסון, במקום לשים תמונות של תפילות, מצוקות, ביטחון ואמונה וסיוע הדדי, יש שם תמונות, אומנותיות ככל שיהיו, אבל מה זה משדר ביחס לבני אדם שמגיעים לבית חולים שהם במצוקה, הרי צריך להעניק להם ביטחון ותפילה. צריך לשנות את הדיסק, כי היום הוא תלוש מהמקורות וחושבים לייצר ערכים בעוד שהם כבר כתובים רק צריך לקדם אותם, וחבל.

אנחנו מדברים על עצם ההכאה וההתעללות, ותורת ישראל אומרת, רשע למה תכה רעך, לא נאמר למה היכית, אלא למה תכה, כלומר, משה רבנו שיצא לשדה וראה יהודי מרים יד על יהודי, עדיין לא הכה, כבר במידי המנהיג הגדול על זה אמר למה תכה רעך, עצם הרמת היד כבר אתה נקרא רשע. וכך נאמר בסנהדרין דף נח: כל המרים יד על חבירו נקרא רשע. ולא עוד אלא אומר ערוך השולחן בחושן משפט סימן לד סעיף ה, שם מונה פסולים לעדות מחמת עבירה שההמון לא מחשיבים אותם כעבירות ואחת מהם, והרגיל להגביה יד על חבירו פסול לעדות מדרבנן, והתורה קראתו רשע, דכתיב ויאמר לרשע למה תכה רעך, מכל מקום איננו פסול מהתורה מפני שאין בזה מלקות וכו'. הרי שפוסלים אותו משום שהוא מרים יד על חבירו. כמה היום בני הנוער מרימים יד. את זה צריך בתקשורת לפרסם, את הערכים האלה לפרסם ולא רק מנקודת ראות של מצוקה, אין מספיק פיקוח ושיטור, וצריך להעניש כך וכך, זה ערכים שנבנים מרגש ולא משורשים וראייה ערכית, ממה שנמצא בתורת ישראל.

ובתפארת ישראל בפירושו למסכת מכות אומר דבר מאוד חמור, ואפילו המרים יד על חבירו להכותו ולא הכהו, מיד נקרא רשע ואסור לצרפו למניין עשרה, ורק שמקבל עליו לעשות דין עם המוכה מתירים לו מיד. תראו איך היהדות לפני שנים רבות נתנה מענה לכל הדברים האלה כדי לבלום התעללויות כמו שאנחנו רואים בעוונותינו המרובים.

לחבר את העם לערכי הנצח

לכן, יפה עשו שפרסמו את התחקיר, יפה מצד המנהיגים שקמו בזעקה מנהמת ליבם נגד התופעה הזו, יפה יעשו ויפה שעה אחת קודם אם יתעוררו על המשגה הגדול שלא שמו דגש שמדינת ישראל כמדינת העם היהודי חייבת להיות מחוברת למשפט התורה לערכים הנצחיים של העם היהודי. ככל שאנחנו נתעלם מהמקורות לעיל והם רבים ועשירים מאוד, אנחנו ניתקל ונמנע ונצמצם הרבה מקרים קשים מאוד, שעינינו רואות ולא זר, וליבנו דואב, איך היינו כסדום היינו לעמורה דמינו.

לכן, בקריאת קודש למנהיגים, פקחו עיניכם וחברו את העם למשפט התורה ולמקרות הנצח של עם ישראל ולמקורות הערכים, ואז נקבל חברה יהודית, אחרת מהחברה המודרנית המרדנית בכל ערך דגול ובונה לעצמה סולם ערכים חדש כאילו כעת נברא העולם, כאילו כעת החברה האנושית והערכית מתחילה, עד עכשיו הכל היה פרמטיבי, עד עכשיו היו אנשים מסכנים, ואנחנו רואים שהמקורות שהבאתי מלפני אלפי שנים, כולם עקביים כיצד לחנך את עם ישראל כעם ייחודי וערכי, אור לעצמו ואור לגויים.